Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 41

41 מסעות בנימין השלישי - אתם רשאים לילך לבם לעצמכם ובעיני אתם שווים. כלבם בני חגורה אחת אתם - אמר בעל־הבית, מנענע עליהם בראשו ומוציא מטבע מכיסו. - לנו, תן נא לנו! - קפץ סענרעריל ואמר בתחנונים, רוקד כנגד בעל־הבית ופושט את ידו - מעלתו יתן בידינו ואנו נפריש מנדבתו להעני הזה מתנת חלקו. לכה, רבי יהודי, בוא ואתן לך את שלך, יש אצלי פרוטות נחשת. . ועד שהללו נושאים ונותנים בחדר זה, דלת בית־המבשלים הסמוך לו נפתחת לתוכו וקול הברה יוצא משם בנהימה משונה 5 - הנה בעל הנפש היפה הלזה! זה הוא העומד שם אצל אותו היהודי הקטן והכחוש! נם בשעת אותו המעשה הלכו שניהם יחדו. הפרתי אותו, את הנפש היפה, בסימניו: בצורתו המשונה, בזקנו הצהוב - הלואי שימרט כלו לא תשאר שערה!- גם בפיקא של גרגרתו וחזהו המגולה, תפח רוחו, רבונו של עולם, ימח שמו וזכרו ותתקעקע ביצתו! יצא לחוץ ישבר מפרקתו, זרוע אף קדקוד כאחד, ומוח עצמותיו ישפך במים! הנני אליו ונטיתי את ידי... - נמהר ונלך, בנימין - אמר סענדעריל בהול ומבוהל ומושך את בנימין בשולי בגדו-תפח רוחה של החצופה הזו, עוד לא שכחה את הביצים השבורות! מ. איך זבות אבות עמדה לתייריינו. ביגון ואנחה קורין בספר תולדותם של החכמים המצוינים את הפגעים והימורים ,ומיני פורעניות, שהגיעו אליהם בשעתם מאת בני דורם על בל עמלם ויגיעם בשבילם, בסיגוף הגוף ובמסירת נפש, בדי להביא להם ולעולם רוב טובה בהמצאותיהם־פרי דעת ועבודה קשה. דור דור תינוק הוא, שמחזיק בסינור אמו ואינו זז ממנה כמלוא נימא, תינוק חומד ומתאוה לאגדות ודברי הבאי, שהאומנות והנשים הזקנות מספרות לו מאה פעמים בבל יום, ואומר בלבו שאין טוב ונאה בעולם אלא בלי שעשועיו בלבד. ובשמלמד דרדקי בא ונוטלו ומוליכו לבית־הספר ישא קולו ויצעק המרורים, באילו יובל לטבח. כך דרך העולם, שהוא במנהגו הרגיל נוהג, בל דבר חדש נראה לו זר ומשונה, מערער עליו בזעם אפו ומזלזל בכבודו של ממציאו. רק לאחר שאותו הדבר הולך ומתפשט מעט מעט ותועלתו נראה לעין כל, הבל קופצים עליו ונהנים ממנו הנאה גדולה, ואדם לא יזכור את החכם ההוא ממציאו ברוב עמל וצער. וחסד גדול הוא שהעולם עושה עמו, אם ברוב הימים זכרונו בא לפניו לפקדהו