Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 34

פ ר ד ם 34 מעשה בכנף בנרו של בנימין ומושכו להטותו אחריו אל הצד י והמיה זו נרמה לו לסענדעריל, שיהא מרקד לפעמים עם מי שבא כננדו. פלוני הולך לו לדרכו ונתקל בסענדעריל, ועד שזה ממהר ונוטה מפניו לצד ימין, כבר הקדימו סענדעריל ועומד שם, והרי הם מזדרזין ומכרכרין ונוטין שניהם כאחד לצד שמאל, ■וחוזרים חלילה. אחד העוברים, שלא היה ניחא לו לרקד כננד סענדעריל/ החזיקו בשתי ידיו והטילו בבח לצדו וכמעט שלא פרחה נשמתו. הבל היה חדש בעיני תיירינו, הבל- נדמה להם - מורים עליהם באצבע. בתי־־החומה מתנשאים לעומתם, משניחים אליהם בנאוה ומעמידים עליהם את עיניהם - את חלונותיהם הגדולים; המרכבות משתקשקות, הכרכרות מכרכרות, הרחובות הומים, הבל זועפים ומטילים אימה, והכל קורא אחריהם: רנזו, קבצנים! רנזו, יהודי העיירות הקטנות, רנזו ותמו!... - הידעת, בנימין - אמר סענדעריל, מנביה ראשו ותולה עיניו בבתי־החומה ביראת הכבוד - כסבור אני שזוהי מעין סטמבול . - מאי סלקא אדעתך, שוטה? מה לזו ולסטמבול? - נענה בנימין, מעקם פניו בשחוק, כאילו סטמבול היא עיר מולדתו - פטמבול, שוטה, יש בה ת״ק פעמים ת״ק רחובות, כל רחוב יש בו ת״ק פעמים ת״ק בתים, בעלי חמש עשרה או עשרים קומות, וכל בית דרים בו ת״ק פעמים בני אדם! סבור אתה, שבזה באת לפוף שבחיה, טעית! המתן נא, עוד יש ויש מבואות, סימטות, בצעי־המים, שווקים וקרפיפים כחול הים. - אי, אי, אי - קרא סענדעריל, מנענע בראשו ומתמיה - מה נורא כרך נתל כזה! אבל בנימץ, בבקשה ממך / אמור לי, מאין באו לעולם הכרכים הנתלים האלו? איזו רוח נשא את בני האדם למקום אהד, שיהיו נדחקים ודרים איש על גבי חברו בבתים גבוהים, כאילו צר להם העולם ואין אדמה לפניהם. מסתמא יש טעם לדבר זה. שמא הוא מטעם זה, שנשמתו של אדם חלק אלוה ממעל, והאדם נמשך אחריה , מטפס ומתרפק רק למעלה למעלה... לא איש דברים אנכי ולא אוכל לפרש מחשבותי כראוי ולהוציאן מכח אל הפועל, ואתה, בנימין, דע לך, ואם שגיתי לא תלעג לי, הן איש פשוט אני ולא למדתי חכמה, ומה החקרנים שלך אומרים בזה, בנימין? אפשר באה לידך איזו שיחה בענין זה באחד מספרי החקירה שלך? - על פי חקירה - אמר בנימין בעקימת שפתים זו של תלמיד־חכם וממשיך את דבורו - על פי חקירה יש בענין זה שיחה עמוקה מאד, אבל לא פה המקום לדרוש בזה, וגם דעתך קצרה להשיגה... ופעם אחת הארכתי הדבור באותו הענין אצלנו בבית־המדרש שם, מאחורי התנור... ועל ידי כך נתישב לנו מאמר הגמרא על עשרה קבין עניות שירדו לעולם ונם המקרא "כי מלאה הארץ חמם/..