Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 33

33 מסעות בנימין השלישי - חכם מחוכם - לגלג עליו בנימין - ואלכסנדר מוקדון כלום היה העולם מבקש אותו שילך לאינדיא ויעשה שם מלחמות? וכל הנוסעים הללו אצלנו היהודים, כלום העולם בקש מידם, שיהיו מהדרין על העיירות ונודדים בארץ? ענני, סענדעריל, ענני אם ידעת. - אני איני יודע כלום - נהיך סענדעריל ואמר - בשבילי היו רשאים. כל אלו לישב בכבוד איש בביתו, וזה היה, לדעתי, נאה להם ונאה לעולם. אוי, שוטה, שוטה, אתה, אלכסנדר מוקדון! יש לך בביתך כל טוב, שב לך במנוחה, אכול בשמחה את לחמך וישישו בני מעיך, ולמה לך, שוטה, עוד אינדיא? "אשרי יושבי ביתך״ אמרי אינשי, ושיחת הבריות תורה היא, להבדיל. חייך, בנימין, כמו שאני יהודי, אלמלי פגעתי באחד מאלה הייתי אומר לו בפניו שיחת הבריות הזו. התיירים שלנו עמדו והתחילו מדיינים זה עם זה בדרך. סענדעריל שואל ומקשה ובנימין מוכיח לו, שהוא שוטה ואין לו שום ידיעה בענינים הללו. באותה שעה היה סענדעריל דומה לסוס טוב, שנשמע תמיד לבעליו ועושה רצונו, ופתאם נכנס בו רוח שטות, והוא עומד קוממיות על שתי רגליו, בועט ומתעקש ואינו זז ממקומו אפילו כשאתה רוקד כנגדו ומלקהו מכות מרדות. ואם בנימין לא היה מלקה ברצועה את סענדעריל התמים, שנעשה עקשן באותה שעה, הרי הכה אותו בשבט פיו ואמר לו דברי כבושין קשים כגידין, עד שהחזירו למוטב ונעשה רך ונכנע לו כקדם. סענדעריל עשה אזניו כאפרכסת לשמוע דברי בנימין הנפלאים, מחריש ושותק, ולבסוף פתח את פיו ואמר כדרכו: אם אתה רוצה דוקא כך, יהא כך, מאי איכפת לי? כשנצח בנימין את סענדעריל הרימו פעמי רגליהם וחזרו והלכו לדרכם. ימיט רבים נתלבטו בדרך, ובעזרת הנותן ליעף כח הגיעו ובאו לצלמונה. תיירינו החביבים לא ראו כרך כצלמונה מימיהם, וזו היא להם עיר גדולת מרובה באוכלסין הראשונה, ולפיכך מה חידוש יש בזה שהיו תולין עיניהם לבתי־ החומה הגבוהים ולכל מה שלפניהם ומסתכלין בהם ברתת ובתמהון לבב. היו מהלכין בצדי הרחובות הליבה משוגה על ראשי אצבעותיהם, ורגליהם מרפרפות על גבי אבני הרצפה, נוגעות ואינן נוגעות, פוסעים ונזהרים שלא יגיע על ידם שום נזק, חם ושלום. רגלים של בני העיירות הקטנות, שלא טעמו טעם רצפה מעולם אפילו בבית בעליהן ן שהן דשין וטובעין בטיט חוצות, מרבץ חזירים, ואינן הוששין - רגלים הללו בדין הוא: שמתבלבלין ומתמוטטין בשכור, בשמרגישין פתאם רצפה של אבנים מתחתיהן, ומרתיעין ופוסעין בזהירות משונה והילוכן אינו הליכה ישרה. רגלים חדשות מקרוב באו מהעיירות הקטנות אתה מכיר מיד מתוך הילוכן ברחובות המרוצפים שלא כדרך בני הכרכים. התיירים הבטלונים שלנו היו מרימים פעמי רגליהם בכובד ראש ומפנים את הדרך לכל עובר בדחילו והכנעה יתרה. סענדעריל היה. אוחז בשעט נ*3)