Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 35

35 מסעות בנימין השלישי אבל אתאמץ להסביר לך עתה מקצת מהענין הזה על פי תורתנו. חומש הרי למדת, סענדעריל! וכפי שכתוב בהחומש יושבי אוהלים היו אבותינו מעולם, אלא בשעת דור ההפלגה נתקבצו כל בני האדם למקום אחד והתחילו עושים לבנים ובונים עיר עם חומות גבוהות בשמים. ועד שהם בונים נפלה עליהם מהומה נחלה, איש לא ישמע את .שפת רעהו והיתד. מבוכה בכל מנהגיהם ומעשיהם. מה עשה הקדוש־ ברוך־הוא? עמד והפיצם משם על פני בל הארץ והתחיל ישוב העולם עוד הפעם להיות בתקונו. אבל חטא דור ההפלגה עוד לא פסק לגמרי, ועדיין התאוה אצל בני האדם לדחוק זה את זה, לבנות בתים במגדלים, לעשות להם שם ולעלות מרום, הולכת ונמשכת, בעונותינו הרבים, מאותו הזמן ועד הנה. למה נטפלת לי ואתה נדחק בעצמך ודוחק גם אותי-אמר אברהם אבינו אל לוט-למה תהיה מריבה .בין אנשיך ובין אנשי בשביל ד' אמות קרקע? הלא כל הארץ לפניך, הפרד מעלי והניחוה לי. ומה היה? - עתה, סענדעריל, שמע... אבל בתוך דבורם של תיירינו קפצה עליהם רוגזא של עגלון אחד, שבא. מאחוריהם וכמעט שלא הזיק אותם בדרבן עגלתו. והוא מעורר עליהם שוט, גוער .בהם ומקללם בזעם אפו ז - הוי, בטלנים! למה אתם זוחלים בסרטנים וחוסמים את הדרך להעוברים. הוי, נטויי־גרון וחשופי־חזה! הוי הוי, מפות סרוחות! התיירים שלנו נושאים את רגליהם ורצים בהולים ומבוהלים, כעכברים שטעמו סם המות, איש לעברו. סענדעריל רץ ונתקל בקורה ונשתטח מלא קומתו על הארץ. ובנימין רץ ונתקל באשה תגרנית מן השוק וסל מלא ביצים בידה, הביצים ,נשברו ועליו יצא קצף גדול. התגרנית הזו פצתה עליו פיה לבלוע אותו חיים ולשונה כאש אוכלת, מנבלתו ומקללתו קללה נמרצת, וגם עשתה בו מעשה ונתנה לו. מכת לחי, ועוד ידה נטויה להחזיק בזקנו ופאותיו. ונס נעשה לבנימין, שיצא שלם בגופו ובעצמותיו מתחת ידיה, ונמלט לאחת החצרות, ולשם הגיע גם סענדעריל בן־זוגו ונלוה אליו. - עתה דע לך ישיבת כרבים מה היא! - אמר סענדעריל, מקנח בכנף בגדו את הזוהמא והזיעה מעל פניו - הכל בדוהק באן ואינך רשאי להרים יד ורגל ברצונך ׳ הגוף אינו שלך והנשמה אינה שלך, ובכל פנה שאתה פונה אתה עובר בלאו: כאן בבל תעמוד וכאן בבל תנוח וכאן בבל תנוע. ואילו שתפול באן־תגוף באבן רגלך ותמחץ ראשך. אצלנו שבע יפול האדם וקם, ואין בלום-ובאן... הנה נפלתי על אבני המקום הזה וקמתי בדוחק גדול, ועדיין בל אברי מרגישים. את.בולם ישא הרוח! - עתה נפקחו עיניך, סענדעריל, ותבין מה שפירשתי לך מענין דור ההפלגה בתחלה - נענה בנימין, מנשם בקושי מרוב עמל ותלאה - בל מה שאתה רואה