Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 31

31 מסעות בנימין השלישי •לקום מפניכם... טעמי ונימוקי עמי, שלא אוכל לפרשו. סוד זה כמום עמדי ואותו ■:אגלה לרבנו בלחישה . ועד שבנימין מחזיק ברבו בשתי ידיו וגחין ולחיש לו את סודו, הרגיש פתאם מכה רבה בצדו, ומפני הכאב חמרמרו פניו כמו מאכילת מרור. והנה הוא מתנודד ומוחה דמעה מעל ריסי עיניו ורואה שהוא לבדו בבית, אין אדם ואין אור נר. הלבנה .־נשקפת בעד החלון, והוא שוכב עם ענלת בקר וחובקה בשתי ידיו; ענלה זו מאי עבידתא, ומאין היא באה פתאם? בלום מעשה נסים היא ■וירדה משמים! חלילה, רבותי, הבל היא האמונה בבהמות משמים! בכל הבהמות אצלנו, ־ואף זו בכלל, אין בהמה אחת ממרום. מה.בהמה ותדעוה, בן בקר ותחשבוהו? ׳מעשה זה אינו יוצא מידי פשוטו וכך היה: בשעה שנפל בנימין על פניו בלא כח בקרן זוית לא הרגיש בענלת בקר זו, ■שהיתה רבוצה שם. ומתוך צער ומכאוב וענוים קשים נרדם וראה בחלומו כל אותה החתונה עם המחותנים מאנשי מקומו יוצאים בתופים ובמחולות, ונרתע מפניהם לאחוריו ונלחץ אל הקיר. וכשנבעו מצפוניו וכלתה אליו הרעה, אמר לבקש על נפשו מרבו הבטלוני ולגלות לו את כל לבו והחזיק תחתיו בעגלה זו, מחבקה ומנפפה ומוסר לה בלחישה את דבר נסיעתו. אבל חבוק זה לא היה ניחא לה ופשטה את דגלה וננעה בכף ירכו, וייקץ בנימין משנתו. כשראה בנימין עגלה יפה־פיה זו בזרועותיו שמט אותה בכח ועמד ממקומו נרעש •ונפחד ונס מפניה. והעגלה אחר שלוחיה אף היא נשאה את רגליה וברחה, ובהחפזה לנום נתקלה בבנימין וכשלו שניהם בעביט של שופכין ונפלו יחדו ברעש גדול. לקול מפלתם חרדו ובאו סענדעריל והפונדקי, ונר דולק בידם. המה ראו כן תמהו! לאחר טבילה זו לקחו את בנימין והוליכוהו. בכבוד לחדר מיוחד, והוא עיף ויגע וילן בלילה ההוא בלא קריאת־שמע . ז. ויסעו משכרונה ויחנו בצלמונה ושם בנימין מקבל מכת•לחי. בנימין עמד בהשכמת הבקר ואבריו נתעצמו מעט אחרי ליל טבילה זה. על ידי מעשה הענל נתנלנלה ובאה רפואה למכאוביו וראה בו מעשה נסים. ומכאן ׳הביא ראיה לסענדעריל כמה טועה האדם, שמתאונן על פגעיו ואינו יודע שאינם באים עליו אלא לטובתו, ואינו מכין שהכל עושה הקדוש־־ברוך־הוא את ■ שליחיו,