Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 30

.פ ר ד ם 301 גרות הרבה דולקים במנורות־נחשת, קצתם פיהם סתום בחלב מהותך ובפסולתן של פתילות, שנשתיירו מליל שבת, והנרות מדובקים ועומדים על גבם בנם, וקצתם פיהם רחב יותר מדי ומשוקע מעט, והנרות מהודקים מן הצד בפחם ועמידתם עקומה . אצל שלחן ארוך מקצהו האחד, חבורת בעלי בלי־זמר יושבים, איש בלי אומנותו בידו, בודקו ומזמנו יפה יפה. הכנר בודק את בנודו, ממעך לו בין הנימין באצבעותיו, ובל אחת משיבתו בלחש: נים־נים, בלומר: הנני! הריק קשתך, דודי,■ וימינך תחבקני. והנה הוא אוחז קשתו בידו, מחליקה ומזמנה לעבודתו. המחצצר פה אל פה יתלחש עם חצוצרתו, יביע לה את רוחו, והיא נשמעת לו ועושה רצונו. והצימבל״ר, זרועות ידו יפוזו על צימבל״תו, יכתש כתישין־והיא מתרעמת, מנהמת ומזמזמת בזעף. רק זה המתופף הסומא, שכובעו יורד לו על עיניו, יושב בדד ומתנמנם . אצל בעלי־השיר הללו עומד על דוכנו כדמות בן אדם ומרבה שיחה, והדבור יוצא מפיו ומביא את הכל לידי שחוק. ואפילו ילדים וילדות, העומדים צפופים בחוץ ומשגיחים מן החלונות, ממלאים שחוק פיהם ומלגלגים בקול. בן אדם זה משנה את טעמו לאחר שעה קלה, וקולו בכה, קורא ואומר: הרד י! לכבוד המחותנים ולכבוד בעל־הבית ולכבוד בל המסובין בכאן היטיבו נגן בתרועה, זמרו משכיל! ובעלי־השיר יוצאים בשיר ומריעים תרועה גדולה בשמחה. בחורים וגם בתולות, זקנים יעם נערים יוצאים במחול ומרקדים ברגש. הכל מרקדין, הכל מברכרים, אפילו פשפשים ויתושים מגיחים מחוריהם ומתפזרים ונגררים על הכתלים. בשעת חדוה נתמוטטו רגליו של אחד המחוללים ונפל על בנימין בזוית הבית. והנה הוא מחזיק בו, מסתכל בפניו ושואג בקול: הוי, בנימין!... אחי, אני מצאתיהו - מצאתי את -האבדה, והרי הוא בידי!- לקול הקורא חרדו ובאו הרבה מבני החבורה, ובנימין רואה ומכיר אותם. אנשי בטלון הם, וגם הרב הבטלוני בתוכם . - עורה, בנימין, למה תישן, גולם! - קוראים לו הבטלונים פה אחד - לבה ..דודי ונרקד! - לא עת רקוד היא לי - מבקש בנימין רחמים - איני יבול לזוז ממקומי... .:איני יבול! - בוא, בנימין, בוא, גוזרנו עליך, יכול תובל! בלום הוא דבר שצריך למוד? ,קום;ובוא, בהמה, ואנחנו נמהר ונודיע .. - את מי? את זעלדה!- קרא בנימין ביראה ופחד - בבקשה מכם / אל ־תגידו לזעלדה. - עמוד על רגליך, בהמה, קום ולך אתנו, ואל תסרב הרבה. - חוסו נא עלי, בני ישראל - מתחנן בנימין - אי אפשר לי, אחי, לא אוכל