Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 29

29 מסעות בנימין השלישי מיד בכניסתו להפונדק בשברונה קנה לו בנימין שביתה בקרן זוית ונשתטח שם מלוא קומתו על'הקרקע להשיב את רוחו. וסענדעריל הלך לו, באשת־היל למודה, להתעסק בעניני המחיה והכלכלה ולדאוג לסעודת הערב.. הפונדקי נסתכל בסענדעריל"' מכף רגלו ועד ראשו, ונראה לו מכל מנהגיו והילוכו, שאין זה איש פשוט כשאר" העוברים והשבים. נתן לו שלום, ושאל אותו: "רבי יהודי, מה שמך ומאין אתה?"" וסענדעריל החזיר לו שלום ואמר בתמימות: אני סענדעריל, חציי בטלוני וחציי"־ בן ארץ ישראל, והריני משמשו של רבי בנימין זה, שבכבודו ובעצמו מוטל פה בזוית. הבית. ומיד צורתו •של הפונדקי נעשית צורת ירא שמים, מתנהג בחסידות, חולק כבוד לסענדעריל ומזמנו לישב על הספסל . ועד שסענדעריל במסבו ומסיח עם הפונדקי, היה בנימין מוטל נפעם ונדהם על הקרקע בפגת הבית." גידי רגליו מתנפחין ועוליץ והדמים מרתיהין ומבעבעים ועוקצין, כאילו כתות כתות של יתושים ונמלים מנקרים בתוכם. צדעיו הולמים בפטישים.'קול המולה באזנים, קול שופר הולך וחזק מאד ומסתיים בתקיעה גדולה, ואלף אלפים שביבי אש מכל מיני צבעים: ירוקים, אדומים, לבנים, כהים, צהובים וכיוצא בהם, כברקים ירוצצו לנגד עיניו. ופתאם המאורות לוקין, והנה חשכה גדולה, תהו ובהו, אין כל - ואף הוא עבר ובטל. ואיננו. ובחמלת ה׳ עליו היה בנימין עוד הפעם לנפש חיה ושמע קול פעמונים, מצלצלים מרחוק בחוץ. והקול הולך וקרב, מקשקש כזוג והולך ובא, אחריו ישאג קול - קול שוט וקול רעש אופנים לא זפותים, ועגלה משתקשקת באה׳ועמדה אצל היית..והנה בוקה ומבוקה וצוחה, העגלה הומיה ומיני קולות משונים עולים מתוכה עד לשמים:" קולות דקים, דקים מן הדקים, עבים, צרורים ויוצאים מן הנחירים, קטועים ומבולעים, פגומים ומגומגמים, כאילו עדה שלמה נאספה שמה לאסיפה גדולה, וכולם כאחד פותחים את פיהם ומהנים ומלהגים ומדובבים, אין אומר ואין דברים ברורים זולתי׳ קול. חתולים בזמן שהם מזדווגים ונאספים על הגגות, אף על פי שאין אתה לא מהם ולא מהמונם ולא תדע לשונם, על כל פנים אתה יודע ומכיר בין חתול לכלב ואומר: אמנם כן, שעת כניסה היא להם, החתולים הומים כדרכם. אבל באספסוף כגון זה אינך יודע כלום, ואתה תוהא ■ומשתומם: הנאספים מי הם ומאיזו מין הם? והאסיפה הזו למה? לפניך ערוב כבד מאד, .ערבוביא של טלולא והובא, •אנקה ואנחה, שריקה ולחישה,.קריצת שפתים ועינא בישא, חנופה וגדופה, אלה וקללה, שיעול ורקיקה ומיץ אפים, מהלומות ומכות לחיים:,-ומי חכם ויכן אלה, נבון וידעם? - עוד מעט וכינופיא של בני אדם.נדחפים ובאים אל הבית.ברעש והמולה. בנימין נרתע לאחוריו בקרן זוית שלו, מצמצם את עצמו ומתכנס שם בכל אבריו, כדי שלא ירגישו בו, ושוכב על משכבו בפחי נפש. ובתוך כך מלא הבית אורהי■