Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 28

פרדס 2$ שאלתי דבר. לא שאלתיך אפילו, אם זו היא הדרך לשם. אתה הולך, מאי איכפת ילי, לך־לך, ואני אחריך כענל אחרי הפרה. בנימין נהנה הנאה משונה על הבטחון. הגדול הזה, שסענדעריל בוטח בחכמתו, ■ והיה בעיניו כרב־החובל מנהיג את הספינה בלב ים. אף על פי כן בעצם הנאתו המרובה הזו התחיל מפקפק בדרך שהולך עליה ולבונוקפו, שמא לא זו הדרך והוא תועה. ועד שהוא עומד ומפקפק נזדמן לו־בפרי, עובר בעגלה טעונה ערימה גדולה של תבן. - סענדעריל - אמד בנימין - בדיעבד, כיון שנזדמן ערל זה לנו, נשאל את פיו איזו היא הדרך, וכלום• לא נפסיד בזה. קרב אתה אליו ודבר עמו. כאן, בחוץ לארץ, יפה כוחך ממני להשיח עם הכפריים ההדיוטים בלשון לא נקיה שלהם. הרי היית הולך אחרי אשתך תמיד כשיצאה לשוק, בשביל להעמיס עליך מזון וצידה. סענדעריל עמד והלך להכפרי, משתחוה ואומר לו בהאי לישנא ז צפרא טבא! . אמור נא, בר־־־נש, איזה הדרך לארץ ישראל? - מה? - נענה הכפרי, משתומם ומעמיד עליו את עיניו - איזו סרול? לא דאיתי מחל . - ני ני י - לא יבול בנימין להתאפק ונבנם לתוך דבורם מרחוק - גוי, לא תדע לשונו! אתם סרול, והוא, להבדיל, ארץ ישראל אמר הוא. סענדעריל, חזור ואמור לו עוד הפעם בפירוש. מוח חמור מוחו ודעתו קצרה. השמיעהו בשפה ברורה, סענדעריל. - לארררץ ישראל איזה הדרך? פתח סענרעריל את פיו והתיז בארץ ישראל. - לשדים אתם, יהודים! מה אתם דוברים ומזעזעים את מוחי? דרך זו עולה שיתרונה והם עלעססלאל, עלעססלאל! - התעלל בהם הכפרי בעבור הרעימם, רוקק בפניהם ונוסע לדרכו. והתיירים שלנו אף הם הלכו לדרכם . בנימין חש במתניו, רגליו כבדו עליו ונתמוטטו בדרך. אף על פי בן התחזק, כמסיח דעתו מהן, והשתדל לאמץ ברבים כושלות של סענדעריל, ובשביל שהליכה ישרה היתד, קשה לו מאד, היה קופץ והולך. ודאי שאין זו. בהליכתו בתחלה, והיא קפיצה משונה בדוחק גדול , אף על פי כן עשה י את שלו והלך. ובאמת בלום היתה הברירה בירו לעשות אחרת? - להשתטח על הארץ? אבל מה היה הדבר מועילו? וחוץ לזה, אינו מן הנימוס. בא איש יהודי ונמלך ונפל ונשתטח לו ברשות הרבים, באמצע הדרך! ולא עוד אלא שהיה מצער בזה את סענדעריל, ואף הנסיעה נתעכבה חלילה. קצור הדברים, תיירינו היו ■מתגברים והולכים ומתלבטים בדרך עד שבאו לעת ערב להכפר שכהונה.