Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 26

פרדס 26 דובר דבר, עד שגופם נתחמם מאד וטיפות גסות של זיעה מבצבצין ויוצאין על,׳ פניהם. סענדעריל התחיל מתייגע, פוסק לפרקים הליכתו ועומד ומנשם בכבדות מקוצר רוח. - מהר, מהר, סענדעריל!- קורא לו בנימין ומזרזו, נחפז ועובר לפניו, בגבור אוזר חלציו ורץ למלחמה בחרבו ובקשתו. - אנא, בנימין, חום ורחם על נפשי! - מבקש סענדעריל רחמים - אין עודי בח בי לרוץ אחריך. דומה דודי לצבי על ההרים או לתיש רץ לפני העדר. - מהר, מהר, סענדעריל - קורא לו בנימין וממהר והולך לפניו, מתגאה ומתנשא בגבורתו - אני אומר לך, סענדעריל, כך הייתי הולך עד סוף העולם. - אבל, בגימין, בבקשה ממך, למה אתה אץ ברגלים כל כך - שאל אותו סענדעריל - חייך, שלא נאחר בלום. ואפילו אם נתמהמה ונבוא שמה לאחר יום אחד או יומים, אין הסכנה גדולה כל בך. העולם לא יהא חרב בימים מועטין האלו. ובפי ששמעתי, יש לו לעולם להתקיים עד האלף השביעי, עוד כמה מאות שנה. - מהר, סענדעריל, מהר, אין לאבד זמן לבטלה! זריזים כל מה שמקדימים נשכרין, הטריח את עצמך, סענדעריל, והוסיף אומץ. ואם כחך תש מעט, אין בכך בלום, כנגד זה כשתגיע, אם־ירצדדהשם, למקומך, שם... תחליץ עצמותיך ותשב בשלוה כבן חורין. - בחכמה תדבר, בנימין! אתה אומר מהרה, מה איכפת לי, יהא מהרה. מצדי׳ אין מניעה, אבל מה עושין עם הרגלים, עם הרגלים שלי מה עושין? על ברחו נשמע בנימין לסענדעריל ומנע את רגליו לפסוע פסיעה גסה. ובצאת השמש בגבורתו והחום גבר מאד, כרעו נפלו תיירינו אצל החורשה בצדי הדרך. הם שוכבים שטוחים מלא קומתם על הארץ עיפים ויגעים, מנשמים בכבדות ונאנקים ומזיעים. החטטין והסריטות, שהגלידו מעט על פני סענדעריל, התחילו מפעפעים ומתמסמסים מזיעה וחום השמש והיו קשין לו כמחט בבשרו. ולאחר שגתישבה דעתם מעט נטלו איש את הטלית ותפלין שלו ועמדו להתפלל. בנימין היה מאריך בתפלתו, מנענע כל אברי גופו, ומתפלל בדחילו ורחימו ובבונה גדולה. ראוי היה לבום יי״ש אחר עבודה זו, אבל היי״ש מאין נמצא לו, גם בפת חרבה, אילו נמצאה בסלו, היד. מסתפק ואומר ברוך הטוב והמטיב, מפני שברסו הריקה תובעת מזונותיה והוא מצדו מוכן לאכילה גסה אחרי מהלך רב ועמל הדרך - ובידו אין לחם אפילו כזית! מה עשה? עשה מה שכל יהודי עושה בשעה שהוא׳ רעב: מתחכך וגוהק ופוהק, מלקק את שפתיו בלשונו ובולע את רוקו, נודד כתף, מחזיק בזקנו ומסלסל פאותיו ומתאנח ונאנק. וכך היה בנימין עושה ומתחכך יפה יפה, עד שנמלך והוציא ספר־ מתרמילו כעין מחזור, קורא בו בלחש ומצפצף כניגון ״אקדמות״ בנעימה.