Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 25

25 מסעות בנימין השלישי שמא רצונך לשלוח לו בלום, זעלדה? שתקה ולא החזירה לי תשובה . דומה, שהיא נרדמת בכל חושיה תרדמה מתוקה, אל נא תשלוט בה עינא בישא. אם כן, אם את מתנמנמת, זעלדה, נוחי לך על משכבך - ושלום לך! ברכתי אותה ־ ונפטרתי וחלבתי לי לדרבי. דברי סענדעריל האחרונים היו סם חיים לבנימין והניחו את דעתו. רוחו שבה אליו והוא מרגיש באילו אבן מעמסה נתגלגלה מעל לבו, פניו מבהיקין ועיניו מתלהטות מרוב שמחה. ■ - עתה אתה, סענדעריל - קרא בקול - עתה קום ונלך בשם ה׳! באותה שעה נשמע קרקור של צפרדעים עולה מתוך בריבה אחת שם, כאילו התעוררו יחד לפטור את תיירינו בברכת שלום וקרקרו להם ממעמקים שיר המעלות, אשרי תמימי דרך - בקול רעש גדול! במלון עיר מגדלת צפרדעים היא בתוך אגמי בצאתיה המעופשים־הלא הם השקצים הקולנים הבטלונים המפורסמים בעולם... ג ראשית המסות הגדולות בדרך. בחפזון יצאו התיירים שלנו לדרכם, מרימים פעמיהם ורצים בכל מאמצי בח, באילו הוציאו מכבל רגלם ונסים אל נפשם, או באילו נוגשים אצים בם ברצועה ודוחים אותם מאחור. הם נחפזים ושולי בגדיהם מתבדרין ומרחפין באויר, והיו התיירים דומים לספינה שטה בים וכל וילוניה פרושים. בעלי־העגלות במקומנו היו שמחים בחלקם, אלמלי סוסיהם היו מטיבי צעד כמו הנוסעים שלנו. העורבים והיונים, השטים ומלקטים על פני השדה, סרו מהר מן הדרך ביראת הכבוד והתעופפו לכל רוח בקול צוחה מפחד מיני ברואים הללו, הולבי על שתים, הרצים דחופים בחשק ובזריזות יתרה. אין כח בקולמוס לצייר את רוב אשרם של תיירינו באותה שעה. נפשם נהנה הנאה משונה ורוחם נוחה מאד: נוחים הם כל אחד ממנו בעצמו, נוחים הם זה מזה ונוהים הם מכל העולם בלו. והנאתו של סענדעריל גדלה עוד ביותר, שנמלט מתחת ידי אשתו ונגאל משעבוד גלות קשה של זו. יום אתמול היה לו יום רע ומר ביחוד, יום חשך ופורענות, שהשאיר לו לזברון פצעים וחבורות בבשרו, יום עברה ותוכחה ונאצה, שתלש בזעף שערות הרבה מזקנו המדולדל, יום שנתן בו כתבת קעקע ושרט בבשרו מתחת שתי עיניו. לא אליכם, הגברים, מתנת יד זו, שקבל סענדעריל אתמול בבוקר מיד זוגתו! וכך היו התיירים שלנו ממהרים ורצים בנשימה אחת, מחרישים ושותקים ואין