Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 24

פ ר ד ם 24 לאחר שעה קלה קפץ בנימין ויצא ממסתריו, קופץ ושואג בקול, כשאגת איש משוגע: - הללויה, סענדעריל! סענדעריל לבוש חאלאטי״ל־פסים, ומטפחת מזוהמת מקופלת וקשורה לו על לחייו. מתחת לשתי עיניו שרטת בעורו ומראהו כעין התכלת, מקלו בידו ותרמיל גדול על שכמו. אותה שעה נשא חן בעיני בנימין, כבלה נאה בעיני דורה. בנימין מספר לנו את שמחתו בשעת הפגישה הזו במשל ומליצה, כהאי לישנא: "כאיל תערוג על אפיקי מים, כהולך במדבר ציה ולשונו בצמא נשתה, ופתאם לפניו מקור מים חיים נוזלים מראש צורים, ישבור צמאו וישיש בשמחה, כן ששה נפשי השוקקה על סענדעריל, בן־־זוגי, זה דודי וזה רעי הנאמן!!״ . - מה היה לך, סענדעריל, שהיית שוהה כל כך? - מה תמיה יש בזה! - החזיר סענדעריל בתמימות - קודם כל הרי הייתי צריך לילך אצלך, לביתך, וער שהלכתי ובאתי ועד שהספקתי להקיץ את זעלדה זוגתך, בין כך ובין כך עבר זמן רב. - להקיץ את זעלדה! - צעק בנימין צעקה משונה - סענדעריל, למה עשית כך, איש משוגע ומטורף! - למה אתה שואל ז למה? י - קרא סענדעריל כתפיה - כשהייתי מתדפק מתחלה על כותל החורבה בחצרך, שאתה לן שם יחידי, ואין עונה, התחלתי מקיש בכח - קיש, קיש, קיש, על דלת הבית. והנה הקיצה זעלדה משנתה וקפצה מעל משכבה בהולה ומבוהלה, ושאלתיה עליך. - סענדעריל, אבדנו! שאול מתחת הרגזת לנו, הרי זעלדה . תרדוף ותשיג ותחלק... - אי, אל תירא, בנימין. זעלדה באה עלי ברוגזא ושלחה אותי לעזאזל, כאילו פגמתי בכבוד קפוטתה ונשאתי את רדידה, את היאמפורק״י מעליה. "לך למיתה אתה ובעלי שניכם יחד!״ - אמרה ברוגז ובקצף גדול וסגרה הדלת בפני. הייתי עומד מבולבל ומשתומם שעה קלה בחוץ, עד שנזכרתי לבסוף ברחים של רוח, והבינותי מדעתי, שמסתמא כבר יצאת מביתך ואתה עומד וממתין לי בזה. וזהו פירוש הדברים, שאמרה לי זוגתך: ״לך למיתה אתה ובעלי שניכם יחד!״ לך למיתה - מסתברא, שהיא ראתך יוצא מן הבית. - מה אתה, סענדעריל, מה אתה אומר? היא ראתני!... אפשר היא הולכת,.. והיא אחרינו?! - חלילה, בנימין. היא סגרה את הדלת בעדה ונעלה, כשהייתי חוזר ומקיש ^על הדלת, מקיש ואומר : זעלדה, זעלרה! מה בנפשן להודיע לבעלך, זעלדה? או