Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 22

פ ד ד ס 22 סענדעריל מרתית ופוסע אבל וחפוי ראש ונכנס אט לתוך הבית, כתינוק שםרחי ועשה מעשה ואומרים למתחו על העמוד וליסרו כשוטים. - חזק ואמץ, יקירי. זה לך מידה בפעם האחרונה. זכור נא, למחר... נחין בנימין'ולחש "לו לסענדעריל והתחמק ונמלט מן הבית . ה. בנימין וסעגדעריל יוצאים ביד רמה. למחר כעלות עמוד השחר, ועדיין עת צאת פרות בטלון אל השדה לא הניע - ובנימין הנה זה עומד אצל הרחים של רוח עם צרורו על שכמו. בתוך הצרור נמצאו כל המכשירים, הנצרכים לו לנסיעתו זו, היינו ז טלית ותפלין, סדור "דרך החיים", "חק לישראל״, ספר תחלים וכל אותם מיני הספרים, שאילולי הם לא היה יכול לזוז ממקומו, כאומן בלא כלי אומנתו. קפוטתו דשבתא אף היא היתה מקופלת שם, מפני שחובת נברא יהודאי היא לנהוג כבוד בבני אדם ולהתנאות לפני הבריות. בכיסו נמצאו כחמש עשרה פרוטות, שבשעת יציאתו עלתה בידו להוציאן בחשאי מתחת מראשותיה של אשתו. קצור הדברים, בנימין היה עמום בכל טוב ואין דבר מעכבו להתחיל נסיעתו. ובין כך יצאה החמה בזיו כבודה והשקיפה ממעונה לארץ במאור פניה, ובהשקפה זו מקור חיים ועתים לכל היקום. האילנות והדשאים, שראשם עוד נמלא טל ורסיסי לילה, מתעננים מטובה בפנים שוחקות, כתינוקות הללו שעוברים פתאם מינון לשמחה ומבכי לשהוק, על ידי צעצועים מבהיקים, כשהדמעות עדיין על עפעפיהם. הצפרים פורחות קל מהרה ופותחין את פיהן בשירה ובזמרה באזני בנימין, כאלו הן מצפצפות ואומרות: לכו נרננה לנפש אדם זה אצל הרחים, ובזמירות נריע לוי הלא הוא בנימין, הוא בעצמו ובכבודו, הוא בנימין הבטלוני, אלכסנדר מוקדון בדורו, העוזב את ארצו ומולדתו, מפקיר את אשתו ובניו והולך בשליחותו של מקום לסופו של עולם! הנה זה בנימין הגדול, שיצא כשמש מתוך אהלו וישיש כנבור לרוץ ארח בתרמילו על שכמו, עז הוא כנמר וקל כנשר לעשות רצון אבינו שבשמים! נקדמה פניו בתרועה, טרילילי־טריל! שירו לו, זמרו לו, טרילילו־־לו והרנינו את לבבו!... ובאמת דץ בנימין באותה שעה, נהנה ואומר בלבו: מי מבני אדם מאושר כמותי ף ברוך השם יש לי כל צרכי ואיני הסר כלום, לאשתי איני דואג, הרחמן הוא יפרנסה בכבוד, אותה ואת בני ביתי, וישלח ברכה במעשה ידיה, ואני בעצמי הרץ