Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 17

17 מסעות בנימין השלישי . בה בכל עת, כחק לארם מישראל להתפלל שלש פעמים בכל יום תמיד. גם כשהוא ישן לא יצאה. מלבו ובחלום. היה מהרהר בה. הנסיעה תקפה על בנימין והיתה שולטת בו בכל רמ״ח אבריו ומשעבדת לה את עיניו ואת אזניו שעבוד נמור כל כך, עד שפסק לראות ולשמוע את כל מה שלפניו במקומו, ואינו רואה ושומע אלא כל מה שנעשה במרחקי ארץ, באותם המקומות שמה... ומעשים בכל יום, כשהוא מסיח עם הבריות היו הדברים: אינדי״א, סמבטיון, אנטיקודא, שפיפון, שמיר, אתון, פרדה, חרוב, בצפירות, ישמעאלי, קדר, גזלן וכיוצא בהם יוצאים מפיו בערבוביא ובהתלהבות משונה. הא למדת, שהנסיעה הזו לא היתה אצלו רשות אלא חובה. אבל מה יעשה ויוכל לכל המניעות הללו המעכבות עליו בדרך? את זה בקש בנימין ולא מצא עצה ותחבולה. היה מרגיש בנפשו, שצריך לאיש כלבבו להתיעץ עמו בדבר הזה. איש היה בבטלון ושמו סענדעריל, כשם אבי זקנו רבי סענדעריל. זההסענדעריל היה איש תם, פשוטו כמשמעו, בלא שום חכמות כלל מקומו בבית־המדרש היה מאחורי הבימה, וזהו לבד סימן מספיק לו, שלא היה אדם חשוב מטובי העיר. בדברי שיחה שבבית־המדרש ובשאר המקומות לא היה אומר כלום, אלא נוטה אזנים ומקשיב, כשומע מאחורי הפרגוד ושותק. אבל כשאירע לפעמים ופתה את שפתיו והיה הדבור יוצא מפיו, נעו כלם בשחוק גדול, לא משום שאיזו דבר חכמה ומילתא דבדיחותא קא משמע לן, אלא משום שדבורו בעצמו מסוגל לבדח את הבריות, אף על פי שנאמר בתמימות ולא נתכון בלל להביא את אחרים.לידי גיחוך . אדרבא, היה מעמיד עיניו עליהם ותוהא על מה ולמה הם שוחקים. ומעולם לא התרעם עליהם בשביל כך, מפני שהיה רך ונכנע בטבעו, כמו שנראה לפעמים בין הבהמות פרה מצוינת במדת הכנעה יתרה, ולא עלה על דעתו אפילו, שיש לו לאדם להתרעם. פלוני שוחק, מה איכפת לי? ישחק לו כרצונו, מסתמא הוא נהנה מזה. אף על פי כן צריך להודות, שבדבורו של:סענדעריל נמצאה לפעמים סברא ישרה, יאף שהוא בעצמו לא נתכון לה כלל והיה אומרה בתמימות שלא מדעתו. הכל היו חומדים להתקלס בו. החרולים, שבני ישראל נוהגים לזרוק זה על זה בתשעה באב, רובם היו פורחין ומסתבכין בזקנו ובפאותיו; הרוב של הכסתות המטונפות, שנוהנין להטיל ׳איש על חברו בליל הושענדדרבה בבית־־הכנסת, עלו בחלקו. וכנגד זה המיעוט מן נלוסקאות של כוסמין ומן יי״שישל *תקוף,־ או מן יי״ש סתם, עלו נם כן בחלקו..כללו של דבר, סענדעריל היה בכל זמן• ובכל מקום כפרת הרבים. סענדעריל לא היה עקשן בטבעו, זה אומר כך, יהא כך, ואינו מקפיד. סענדעריל עשה רצונם של ׳חבריו, לא שעשה רצונו כרצונם ■כדי שיעשו רצונם כרצונו, אלא פשוט, עשה רצון .אחרים. מרנלא בפומיה, אתה רוצה דוקא כך, מאי איכפת לי? יהא כך. בין ילדים (*2)