Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 16

פרדס 16 לעת־עתה היו מעכבץ עליו את הנסיעה רק המניעות הקטנות האלו: לא ידע. בנימין מאין נוטלין להוצאות הדרך? הוא בעצמו הרי לא היתה לו אף פרומה אחת מימיו. דרכו מעולם לישפיבטל בבית־המדרש בל הימים , וזוגתו אשת״החיל היא מפרנסת את ביתה מחנות קטנה, שפתחה לה בזמן שהמזונות על שלחן אבותיה פסקו לה ולבעלה ויצאו'לרשות עצמם. והחנות הזו בעצמה, מה היא ומה בל סחורתה? אלמלא שלחה אשתו ידה בכישור לעשות פוזמקאות .והיתה מאחרת בלילות החורף ומורטת נוצות בכפיה, ואלמלא שומן של פסח, שהיתר. מטגנת למכירה, והקניות בזול'מאת בני הכפר מכיריה, שהזמין לה הקדוש־ברוך־הוא לפעמים ביומי דשוקא,- לא היה להם מזון בדי ספוק נפשות ביתם. ליטול ולמכור אחד מבלי תשמישו? אבל מה מצאת מבל בלי הבית? אין אתה מוצא שם אלא שתי מנורות נחשת, ירושה■ לזעלדה מאבותיה, להדליק נר של שבת, שהיא משפשפת אותן תמיד ושומחת במתנת חלקה זו. תכשיטים אין לה, חוץ מטבעת כסף ובה מרגלית, לקוחה מן כליל־תפארת בראש אמה, עליה השלום - וחמדה זו גנוזה אצלה בקופסא, ואינה מתקשטת בה אלא לפרקים, בשעה שהשמחה במעונה או בבית קרוביה, כשהיא הולכת לברכם במזל־טוב. למכור אהד מחפציו? אבל כל חפציו אינם אלא קפוטת משי של שבת עוד מיום חתונתו, והיא מרוסקה וחלולה בכברה, המשי קרוע מבחוץ ובד צהוב מציץ מבין הקרעים מבפנים. אמת, גם בגד חם לו כמין אדרת־שער כביכול, אבל העור ברובו כבר מוקרח, וצוארונו חלק, לא עלה עליו עור מתחלת ברייתו. כשהתקינו לו אדר־ היקר הזה ליום חתונתו היה אביו, עליו השלום, ותרן באותה שעה ומגלה רצונו להחייט שלא לקמץ בצוארון; אדרבא להרחיבו ולהאריכו, שיפרח לו לאחוריו במדד. מרובה, כדרך הנגידים, ולמלאות אותו לשעה אניצי פשתן ולקרוס עליהם בד לבן מתרומת היתור להחייטנים, ועם זה התחייב להעלות עליו, אם־־ירצה־השם, עור חולד, בשעת פרעון המותר מהנדוניא.. אבל את הנדוניא לא פרע והצוארון פרוע, עירום ועריה עד היום הזה. וגם ביציאתו גופא היה בנימין מתקשה ולא ידע כיצד יצא מביתו? להרצות דבר הנסיעה לפני זעלדה ולהיות נמלך בה על עניניו-איאפשר, שהרי בזה היה. מביא מהומה בביתו. אשתו היתה מיללת ומורידה עליו דמעות, כסבורה שיצא מדעתו. בלום יש דעה באשה להשיג ענינים נכבדים כיוצא כאלה? אשה אף על פי שאשתי היל היא, סוף סוף אינה אלא אשר,, ומה שיש באצבע קטנה של הקטן שבקטנים. באנשים אין לה לאשה בראשה, ואפילו■ כשהיא החכמה בנשים. - להתגנב לברוח מפני אשתו? - גם זה קשה, ויש בו מעין מנהג איש ליטאי. ולישב תחתיו בביתו ולהסיח דעתו מכל ענין הנסיעה•?— זה ■אי אפשר כלל, והרי הוא במאבד עצמו לדעת. הנסיעה הזו נקלטה בעצמו ובשרו של בנימין ותהי לו לחוק לשגות