Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 18

פרדס 18 היה סענדעריל ילד כמותם: היה מהלך בחברתם, מסיח ומשחק אתם ביחד ונהנה מזה הנאה מרובה. בתוכם היה סענדעריל באמת בבהמה נכנעת, שמניחה להם לתינוקות לרכוב על גבה ולקרצף לה את הלסתות. עזי־־פנים שבתינוקות היו עולים *על גבו וממרטים את פאת זקנו. רוח הגדולים לא היתה נוחה מהם לפעמים, משום שראו בזה חלול כבוד פאת זקגם וכבוד עצמם, והיו גוערים בהם בנזיפה: הזהרו, עזי־פנים, במי שגדול מכם בשנים, ביהודי בעל זקן!- מה בכך, היה אומר סענדעריל, מאי איכפת לי? הניחו להם וימרטוני מעט. - בביתו לא ראה סענדעריל חיים טובים. אשתו היתר, שוררת בביתו והוא התענה תחת ידה 5 היא היתה מטלת עליו אימה ומחלקת לו לפעמים מכות באפה, והוא מרכין ראשו ומקבל אותן באהבה. בימים שלפני החג היתה מעמידתו. לסייד את הבית בסיד, ומכסה את ראשו במטפחת וקושרתה מתחת לזקנו. הוא היה קולף לה תפוחי־אדמה, מגלגל ופותת את הלאקשי״ן, עוסק במלואת דגים, נוטל גזרי עצים ונותנם במערכה בתנור ומצית בהם אש, באורח הנשים, ובשביל בך היו קוראים לו סענדעריל־האשה. את סענדעריל־האשה הזה בחר לו בנימין לאיש פודו, לגלות לפניו את לבו ולטכס עמו עצה איך לישב בל הקושיות. ומה ראה בנימין לבחור דוקא בסענדעריל? מפני שבנימין היה מרגיש בלבו תמיד מעין חבה וגעגועים לסענדעריל, דעתו היתר, נוחה ממנו וסובר כמותו בכמה ענינים, ופעמים היה מדושן עונג ושש על אמרי פיו בדברי שיחה ביניהם. ואפשר עוד גם מטעם זה, שבנימין סמך על מדתו זו של סענדעריל, שאינו עקשן. סענדעריל יקבל את דבריו ברצון ויסכים לכל מה שיציע לפניו, ואפילו אם סענדעריל יהא מתעקש באיזו פרטים, ינצחו בעזרת השם ובחלקת לשונו... ויהי כבוא בנימין לסענדעריל וימצאהו יושב על ספסל־החלב וקולף תפוחי־ אדמה. אחת משתי לחייו מתלהטת ואדומה, ומתחת לעינו כעין התכלת ושרט בבשרו שם, כשרטת שנעשית בצפורן ידי אדם. והוא יושב עצב ושומם ושרוי בצער, כבת ישראל זו, שבעלה עזבה והלך לו למדינות הים, או כמו אשה, שבעלה עמד ונתן לה מכת לחי... אשתו של סענדעריל לא היתה באותה שעה בביתה. - צפרא טבא, סענדעריל! מהלך, חביבי, שככה נפשך עגומה?-אמר בנימין בכניסתו, מורה באצבעו לסענדעריל על לחיו - האות הזה לך, עוד הפעם מעשה ידיה של זו? ... היבן היא, הפלונית שלך? - בשוק. - טוב ויפה מאד!- קרא בנימין מרוב שמחה - הנח, חביבי, את תפוחי־ האדמה שלך ובוא ונתיחר בחדר עמי... ואיש אין שם? אין לך עתה חפץ באיש