Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 14

- איזווידקא טי זשידקא? (יהודי, מאין אתה?) - שאל לו הערל. - איזווידקא טי זשידקא? - חזר בנימין על דברי הערל בננו-ץ הטעמים מהפך־ ,פשטא-יא ניומקא בנימקי אוב טונעיאדעווקי נאני בנימין, בנימין זה בבטלון). - טי איז טונעיאדעווקי? קאזשי־־זשע שטשא טי וויטאראשטשיל נא מעני אטשי אי גליאניש יאק שעלאני? אלי מאזשע טיטאקי אי שעלאגי, טראסטצי טוואי •מאטערי! גמבטלון אתה? אמור נא, למה אתה מעמיד עיניך ומציץ עלי כמטורף? ■שמא אתה באמת מטורף, יכנס הרוח באמך!) את הפסוק הזה אמר הכפרי בנגד בנימין, הופך פניו אל השוורים, מחמר אחריהם ומזרזם במאמר השנור ז סאפ, הייטא, סאפ! - יא, סטייטש, יא טעבי לכתחלה קאזאטי, יא ניומקא סאם אוב טונעיאדעווקי גוהאיך, אני הרי לבתחלה אמרתי לך שאני בנימין,. אני בעצמי בבטלוך־השיב בנימין, מעקם את צורתו כמבקש רחמים ופורש ידו בתפלה ותחנונים. ומקוצר רוח וטרוף הדעת .תפלתו טרופה ומעורבת אשדודית ויהודית כאחת 5 גוואלד אוב טונעיאדעווקי, זשינקי טעבי זוגתי ראם טשארקע שליש - בוס יי״ש, אי והלה שאבאשקאווע בולקע, אי דאברע גוואלד דאנקויעט טעבע תשואות חן. ונראה שהכפרי הבין מנתו של בנימין. יהי בדברך, יהודי - אמר, מתרצה ומתפייס לוי, חוזר ויושב על מקום מושבו הראשון ופניו בלפי השוורים ומעוררם בנחת ובנעימה: סאפ, הייטא, סאפ! לאחר שתי שעות באה העגלה ועמדה ברחובה של עיר בטלון לעיני בל הקהל. אנשים ונשים חרדו לקראתה ושואלים באחד. זה צועק::שמע נא, בן־אדם, התרנגול הזה בבמה הוא? הבצלים האלו בכמה הם? וזה שואל: שמא תפוחי־אדמה לך? ושמא ביצים לך? ובתוך הבאים בא פלוני.ושואל: שמע נא, בר־נש, שמא ראית ■יהודי בדרך? יהודי אחד, בנימקי,. נעלם אתמול אצלנו, אבד פתאם, באילו נפל במים ואיננו? ועד שהספיק הכפרי להשיב לבל אהד מהם על שאלותיו פשטו הנשים בילק על העגלה, הרימו את הגלימא מעל השקים והשמיעו כלן בבת אחת קול גדול: הוי בנימין... הרי הוא פה!... ציפע־קרונע, בת־שבע־־־בריינדיל! ירוצו נא חיש מהרה לזעלרה ויבשרו לה בשורה טובה, שאבדתה נמצאה, ברוך השם, ולא תהיה עוד ■עגונה שוממה! והנה רעש והמולה, והעיר במלון הומיה, בל יושביה, למגדול ועד קטן, אצים רצים לקבל את פני בנימין, מעתירים עליו שאלות ודברי חדודין, ומספרים שהיו מחפשים!־אות!4 בנרות אתמול כל, היום ובל הלילה, וכבר נואשו ממנו וחשבוהו ■ל״הדוש״ ואת אשתו לעגונה שוממה. ופתאם בתוך המהומה נדחפה זעלדה ובאה