Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 13

13 מסעות בנימין השליש* ושומים ושאר׳ ירקות מתחת לרגליו. ודומה שביצים היו נם כן שם, מפני שמוץ וקש היי פורחים ועולים לתוך עיניו. הכפרי יושב לו במנוחה על מקומו ומקטרתו בפיו, מעורר את שווריו ומזרזם בקול דברו כלשונו; םאפ׳ היימא, סאפ! אבל השוורים עצלים ופוסעים פסיעה קטנה, והאופנים.מתרעשים בקולי קולות, איש על פי דרכו, והקולות המשונים האלה כלם יחד מצטרפים לשירה זרה מנסרת באזנים. וכפי הנראה, לא היתה השירה הזו לרצון גם להתרננול, מפני שבכל פעם ופעם, כשהאופנים גומרים תקופה שלמה סביב הסדנא ומסיימים אותה בשריקה גדולה, כנגון השלשלת, היה מזדעזע, פושט את הרגל לבנימין ומשרט אותו בצפרנו וקורא "קוקוריקי" בזעף ובהתלהבות יתרה כל כך, עד שנשמעת בת״קול מתגלגלת ומנהמת בגרונו איזה רגעים לאחר הקריאה. - בנימין שובב מבולבל שעה קלה מעונה ומדוכא ואין שלום בעצמיו. מה רבו פגעיו באותו היום וכמה הרפתקאות-פחד, רעב, צנה וקור עברו עליו! הוא שוכב בעגלה ורואה חלומות במדינות הים, שוכב הוזה ורעיוניו יבהלוהו שנשבה לישמעאלים במדבר, והם מוליכים אותו לאחת המדינות, למכרו שם לעבד עולם. הלואי, אמר בלבו, שימכרוני ליהודי, אם ביד יהודי אפו׳לה עוד יש תקוה לאחריתי, ובאם שימכרוני־ לבן־־מלך מאומות העולם או לבת־מלכה, הם ושלום, הרי אבדתי, אבדתי לעולם ועדי... ובתוך כך אותו המעשה ביוסף הצדיק עם זליכה בא לפניו, ונאנח ברוהו הקשה מרוב צער ועגמת נפש. הכפרי הפך פניו אל בנימין, כששמע אותו נאנק ומתאנח, נתקרב אליי ברהמים ואמר לו בלע״ז; - נו זשידקא, א טשטא, טראשקי ליפשי? (מה יהודי, רוח לך מעט?) . לבנימין הנה היתה באמת רווחה , דעתו נתישבה ונזכר כל מה שעבר עליו. אבל היה נתון במבוכה גדולה: לדבר בלשון הגוים אינו יכול, והבלעזי״ם שברש״י אינם מחוורים לו יפה, ומה יעשה?-איך משיבים להערל הזה, ואיך בודקין אותו לידע בבירור להיכן הוא מוליכני? כך הוא מהרהר ותוהה, ובמבוכתו זו התאמץ לקום ולישב, ולא מצא את רגליו. - טראשקי טעבי ליפשי - שאל לו הכפרי שנית, והדבור: מםאפ, הייטא, םאפ״ 1 יוצא מפיו. ובשעת הדחק הזו נצנצה בבנימין רוח הבלשנות, והיה דן גזרה־שוה במוחו: הרגלים הרי הן פי״ם ביהודית, ופי״ש־־דגים קורין ריב״י בלשינם ומסתמא אף הרגלים כ)רויין ריבי אצלם. ומיד זימן את פיו בדבור קצר ונאה ואמר: ~ ליפשי, רק ריבי מאיי, אי, איי, אי -י ובשעת דבורו הורה בנימין באצבעו על רגליו, ובקול צעקתו אי אי! רמז לו להערל שרגליו כואבות מאד.