Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 12

פרדס 12 ׳ערבית, והתפלל בהתלהבות ובכונה עצומה. ובחסד •עליון עלה עמוד השחר. בנימין מתגבר וחוזר והולך לדרכו בשם אלהיו, הולך והולך עד שנמצא לו לבסוף שביל צר. בדרך זה היה מהלך כשתי שעות, והנה קול בן אדם באזניו — ויחרד חרדה גדולה. לבו אמר לו, שאין זה אלא קולו של לסטים מזוין, ויהפך רגליו וינם מקול הפחד קל מהרה בצבי, כמו שהיה נס ביום ההוא ברתת ובזיע לפני רבו בשעת אותה הבהלה, לא אליכם. אבל מיד נתן אל לבו ואמר: בוז לך, בנימין! אתה מבקש לעבור ימים ומדברות, מקום שרף ועקרב וחיות רעות^ופראי אדם, ופה מורא יעלה על ראשך שמא גזלן לפניך בדרך. אוי לאותה בושה, בנימין! כלום נם גם אלכסנדר מוקדון כמותך? כלום נתיאש גם אלכסנדר מוקדון, כשהיה רוכב על הנשר ותם ד,בשר מעל ראש חניתו, שהנשר־ הזה אוכל אותו ומגביה עוף על ידי כך מעלה מעלה? לא, בנימין, אלכסנדר מוקדון לא נם 5 אלכסנדר מוקדון הוא בכבודו ובעצמו לקח מגופו חתיכת בשר ונתן אותה בראש החנית! אדרבא, חזק,בנימין! מאת הקדוש־ ברוך־הוא היתה זאת לבענור נסות אותך. והיה אם תעמוד בנסיון זה - אשריך וטוב לך, אז ארם אתה, בגימין, ותזכה לגדולה, שימלא המקום את משאלותיך ויביאך בשלום לבני משה ותהא מדבר עמם על כלל ישראל אחינו, ומספר להם בפרוטרוט את כל הנהגותיהם של יהודינו, מה חייהם ומה מעשיהם כאן במקומנו. אם בנסיון זה תעמוד עכשיו ותחזור ותלך כנגד קול הקורא שם, סופך לנצח כל הנוראות והמוראיס הגדולים, ותהיה לתהלה ולברכה בתפוצות כל בני ישראל, ולכבוד ותפארת גם לעדת בטלון. בטלון ומוקדון,שני המקומות הללו יהיו מפורסמים בכל העולם כאחר, על ידי אלכסנדר הבטלוני ובנימין המוקדוני.,. ובנימין שלנו עשה רצונו של מקום וחזר והלך קוממיות, נאזר בגבורה ובבטחון גדול, והנה הגזלן לקראתו - הוא איש כפרי, יושב בעגלה טעונה שקים וסלים, ובהם מכל מיני מזונות, וצמד שוורים נוהג בה. - דאברי דיען! (צפרא טבא!) - קפץ בנימין וקרא בקול משונה, משתמע לכמה טעמים, •ובו מעין צעקה, תפלה ותחנונים כאחד, כאדם שאומר לחברו: הריני בידיך .ועשה עמי מה שלבך חפץ! וכזה שבוכה ומתחנן על נפשו ואומר5 אוי, רבוני, חום ורחם עלי ועל אשתי ועל עוללי וטפי י... לאחר אמירת ה״דאברי־דיעך המשונה הזה נשתתק בנימין, והוא נדהם ומשתומם. ראשו מהרהר, עיניו קמות, רגליו כבדות, ונכשל ונפל תחתיו - ואבדו עשתנותיו... כשפקח בנימין את עיניו ורוחו שב אליו מעט, ראה את עצמו מושכב בעגלה על שק גדול מלא תפוחי־אדמה, מכוסה בגלימא של צמר עב. תרנגול כפות שוכב .מראשותיו, מציץ עליו מן הצד באחת מעיניו ומשרטו בצפרניו, וסלים מלאים בצלים