Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 11

11 מסעות בנימין השלישי זה נתגלגלה וכאה, כנהוג , ללשכת אחורי התנור בבית־המדרש, ומשם להכנסיה על האיצטבא העליונה בבית־המרחץ, ועדיין לא באו שם על אודות .בנימין לכלל דעה אחת. אכל לעת־עתה עלה בהסכם כלם לכדור ועד של זוג יהודים כשרים וסופר םת״ם, שיהיו חוזרין בכנופיא על בתי העיר כסדר מבית לבית ובודקין שם את המזוזות בדיקה יפה... והואיל והענין הזה היה חשוב אצל הכנסיה לאחד מצרכי הצבור, שיש בו תועלת מרובה, לפיכך נמנו וגמרו להעלות את השער על הבשר / בכדי שיספיק להוצאות אותו הועד... מרגלא בפומייהו דהבטלונים: כל שיחה ושיחה הבריות גומרין במיתה, וכל הענינים, שנושאים ונותנים בהם באסיפת זקני העדה, גומרים במכס הבשר. ובאמת, כך הוא הדבר על פי דרך הטבע, והשכל מחייבו אף הוא, שהרי סוף כל אדם למות וסוף כל יהודי לטכסא-כלומר: תכלית יצירתו של היהודי בעולם אינה אלא להרבות בתשלומי מכם הבשר. המיתה והטבסא, אלו שני חוקים מששת ימי בראשית, שאין להפטר מהם בשום אופן. כך ברא הקדוש־ברוך־־הוא את עולמו, וכמו שבראו ודאי כך טוב הוא ויפה וכך צריך להיות, ואין מקשין וטוענין על זה אלא האפיקורסים... לימים אירע לבנימין מאורע אחד וקנה לו על ידו שם גדול במקומו. כשיצא פעם אחת מחוץ לעיר בחודש תמוז כחום היום, הפליג לתוך היער, הרחק כשלשה תחומי־שבת מן העיר, וספריו, שלא הניח .אותם מידו, היו אצלו בחיקו. שם ביער נשען תחת העץ, צולל בהרהורי לבו. והרבה היה לו על מה להרהר 5 רוחו נשאתהו למדינות הים, לאותן המדינות בקצוי ארץ... והנה. הוא מדלג על ההרים, מהלך בעמקים ובמדבריות ובכל המקומות הכתובים בספריו, נוסע והולך בעקבות. אלכסנדר מוקדון ובעקבות אלדד הדני וחבריהם; הוא רואה בעיניו את השפיפון׳ הנורא, את תולעת־השמיר הנפלא, נחש שרף ועקרב ובל משלחת תנינים וזוחלי עפרי הרעים; הוא מגיע ובא ליהודים האדמונים שם ומסיח עם בני משה. וכשנתעורר מחזיונותיו התחיל מהרהר מתי יתקיימו בו ומתי ישא רגליו וילך למסעיו. בינתים פנה היום, ובנימין עמר, מתמתח בפשוט אבריו ועוקר רגליו לחזור לביתו. הולך הוא" והולך ועדיין אינו יוצא מתוך היער. הוא מהלך עוד שעה, שתים ושלש וארבע, ולא¬ די שלא יצא מתוכו, אלא שהוא נכנם לפני ולפנים ביער וחשך ישופנו יותר ויותר. פתאם עמד רוח סערה וגשם יורר בזעם, ויהי קולות וברקים, ורעש העצים נורא מאד. בנימין עומד תהתיו, שיניו דא לדא נקשן מפחד ומקור, מזרם וממטר. אומר בלבו, דוב אורב לו, נמר וברדלס; הנה ארי טורף אותו, הנה זה בא המאטו״ל, שהוא, כפי הכתוב בספר: "צל עולם", "מין שרף גדול וארוך מאד ולו ב׳ זרועות ארוכות אשר בהן יפיל את.הפיל וממיתו״. - אימות מות נפלו עליו, ומלבד זה הוא רעב מאד, חוץ מרקיקי כסמת לא טעם מאומה כל היום. ומתוך הימורים והפגעים האלה התחיל להתפלל.