Pardes
- Journal
- Pardes
- Volume
- 3 (1896)
- Date
- 1896-01-01
- Page
- Seite 8 (sequence 280)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 62% known words query
- IRI
…/8003959-8004574--897-8004853- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
פ ר ד ם 8 שקובעת דירתה בתוך החזרת, כמנור היה שמחוץ לתחומה של בטלון הוא סוף העולם, ואין חיים טובים ונעימים במו במקומו. ״סבור הייתי - כך בנימין אומר באחד מספריו - שאין ראוי לו לאדם לבקש עושר וגדולה יותר ממה שיש לו להמובסן בעירנו. אטו מילתא זוטרתא היא דירה נאה בבית דירתו וכלים נאים ככלי תשמישו: מנורות נחשת ארבעה זונות, מנורת המאור בעלת ששת קנים משוקדים, כפתור ונשר על ראשה, שתי קדרות נחשת עם חמש מחבות נחשת, קערות בדיל מבהיקות, מסודרות על מקומן שורות שורות בירכתי'הבית, ובלי גוזמא כתריסר כפות טעמבי״ק,שני גביעי כסף, הדס בסף אחד, מנורה לחנוכה אחת, אורלוגין עתיק כמין בצל בתוך שני נרתקין ממין כסף על פתיל תכלת משזר בעגילין דקין של זכוכית נוצצת, שתי קפוטות לשבת, ועל כלם - שתי פרות ועגלת בקר אחת מעוברת, שכרסה בין שיניה, ועוד דברים הרבה שאין להם שיעור! סבור הייתי, שאיש חכם ונבון רק רבי אייזיק־ דוד ברבי אהרן־־יוסיל׳ם שרה־זלאטים, אין עוד י מלבדו. ובי קל הוא זה? הרי עליו אומרים, שבנערותו היתה לו ידיעה בחכמת התשבורת! ראוי היה לכהונת אחד השרים היושבים ראשונה במלכות, אלא שאין מזל לישראל. סבור הייתי, מי בעל צורה שמראהו נאה ומדברו ערב כמו חייקיל־כבד־הפה שלנו, ומי הוא אסיא מומחה מחיה מתים במו הרופא שלנו, שלמד, כפי השמועה, את הכמת הדוקטוריא אזיל צועני אחד מחרטומי מצרים". כללו של דבר, חן המקום ויושביו היה גדול מאד על בנימין. אמת, בנימין היה עני וניזון בדוחק, הוא ואשתו ובני ביתו היו מלובשים קרעים, אבל כלום עלתה על דעתו של אדם הראשון ואשתו בגן־עדן להתבושש שהם ערומים ויחפים? והנה המעשיות הנפלאים הללו על היהודים האדמונים ועל עשרת השבטים התרגשו ונכנסו עמוק עמוק בלבו, ומאותה השעה כמעט צר לו המקום בעירו, נפשו היתה שוקקה ומתגעגעת לשם.,. לשם למרחבי ארץ. לבו היה נושא את עצמו למרחקים, כתינוק זה שמתרפק בפשוט ידים בנגד ■ הלבנה, לכאורה נראה, במה נחשב הוא התמר, השוטר, הירמולקי והפאה, היהודי שנלכד בחצי הלילה, העז והגג של תבן? אבל כל אלה הביאו אנדרולמוסיא בקרבו, ועל ידם נתגלגל הדבר שיצליח את העולם בנסיעתו הנפלאה. והרי בך אנו רואים כמה ובמה פעמים במנהגו של עולם, שמתוך סבות קלות יוצאין ובאין לעולם תולדות גדולות ונכבדות: האבר זורע שדהו חטים או דגן, קצתם בעל־הרחים נוטלם וטוחנם,' קצתם נכנס לבי־משרפות היין ונתגלגל ליי״ש, וקצת מהקמח בא לידי גי ט ל המוזנת, והיא לשה ומגלגלת ומקטפת ועושה לביבות, מצורף לזה היו הצורים בשעתם ממציאים את הזכוכית כמה אלפים שנה קודם לבן, ועל ידי זה נעשו ובאו לעולם כוסות וצנצנות - מכל הסבות הקלות האלה ביחד קפצו ובאו אצלנו בעירות הרבה אלו ראשי הקהל המשונים ומיני בעלי הנפש היפה *