Mannheim
Compact Memory

Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 259

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Pardes
Volume
3 (1896)
Date
1896-01-01
Page
Seite 259 (sequence 269)
Language
Hebrew
Belongs to
journal volume
OCR quality
72% known words query
IRI
…/8003959-8004574--886-8004842
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

259 ספרים חדשים נאותים לרוח הילדים בזה״ז, אך עליהם הלא יוכל המורה המבין לדלג ולא יבשלו בהם הקטנים. ״לא ירד בני עמכם״ - יאמר כל מורה מומחה לאלה הדורשים לדחות את למורי ספה״ק לאחרי עדן ועדנים, אחרי אשר כבר מלא התלמיד הקטן ברסו בספורים אחרים. אמנם ספר מקרא המכיל ספורים טובים קלים ונוחים מועיל הוא ונחוץ, אך לא לילד מתחיל שעוד לא קרא ושנה בתורה, כ״א לנער אשר בבר קרא לבה״פ את ספורי בראשית ושמות ער בנין המשכן. קריאת ספורים קטנים בשפה קלה לא תכבד על נער בזה ותביא לו תועלת מרובה. אך אז אין לו לשנן מלים רבות בע״פ לפני כל ספור, באשר נוטל עליו בעל "העדן", שזה בבל אופן אינו מתאים עם דרך ״השיטה הטבעית״, שה׳ טביוב לפי דבריו שם לו לקו. ובכן אין להשתמש, לפי דעתנו, ב״עדן הילדים" במוקדם לתורה, אך אם תתנהו ענין למאוחר יובל באמת לעדן את נפש הקוראים הקטנים ולהביא ברבה ותועלת. בי הספורים הבאים בספר המקרא אשר לפנינו רובם ספורי שעשועים המושבים את לב הילד ומבדחים את דעתו. וספורים באלה מתאימים אל המטרה הדרושה להרניל את הקטנים לקריאה בספרים עברים מתחלה בעזרת מוריהם, ואח״ב לאט לאט ירכשו להם דעת השפה באופן שיוכלו לקרוא דברים קלים בעצמם בלי עזרת מורה וספר־מלים, והדבר הזה הוא נכבד ביותר ואליו נושא את נפשו כל .פדגוג אמן. הקורא הקטן יתענג על רובי ספורי ״העדן״ המלבבים, המביאים אותו .אל עולם נודע לו וקרוב ללבבו או אל עולם חדש נחמד ונעים, אשר■ שם בל בעלי־ החיים למיניהם מבעל־כנף עד רמש האדמה ישתעשעו כילדים גם יפתחו פיהם לדבר בילדים בני גילם, ואף הבריאה המתה למראה עינים, ציצים ופרחים למיניהם, על כלם ירד טל ילדות, טל של תחיה, ויקומו וישחקו לפנינו בילדי חן. המח׳ ה׳ טביוב, אשר לפי דבריו בהקדמתו, "לא חם על עמלו ויקה לעזרתו במאה ספרים מאת סופרים מהוללים ומומחים בספרות הילדות בד לשונות, ויבור מתוכם את שמנם ואת סלתם ויערכם ויתבלם לרוח ילדי ישראל", לא טרח לרשום בסוף הספר, בנהוג, את המקור אשר מהם שאב כל ספור וספור, כי אז אפשר היה לערוך את המקור ותרגומו זה לעומת זה ולדעת את הנופך והתבלין אשר הוסיף;המתרגם הנכבד משלו. אך זאת נובל לדעת ולהבין מתוך ספורים רבים שהמה׳ לא עבד את עבודתו כמעתיק פשוט המתרגם מלה במלה, וכנראה התבלין אשר הוסיף מוסיפין רק טעם לשבח ורק במקומות מעטים הרבה לתבל יתר על המרה וריח פוליטוני נודף מהם. אמנם יש להעיר את אזן המת שלא בל הספורים הבאים בקבוצתו עולים יפה

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.