Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 256

פרדס 256: ואת הרשימה הזאת יכלתי עוד יותר להאריך. אמנם כן, אין לכותב תולדות יסופר. לעצום עיניו מראות את מומי בבורו ומגרעותיו ואין לו הרשות ליפות ולקשט -את הנפש שהוא מתאר, והכל מודים כי חובה מוטלת עליו לתאר כל דבתיבשרד אמת, אכל ה׳ ב. ממלא את חובתו זאת כמעט כחכה יתרה ומאריך מאד במקום שראוי לקצר, כמו הוא בא להתוכח עם מי שמכחש בכל אלה, ולכן הוא מרכה באותות ומופתים להוציא כנגה צדקת האמת וכבודה המחולל, נם תומך הוא יתדותיו לא תמיד במקום נאמן. ולא זו בלבד אלא שלפעמים הוא יוצא חוץ ■לנדר הנאות וקנאתו להאמת העלובה מעבידתו על הנימום וד״א ומביאתו להתקלס בסופר, אשר את תולדותיו יספר, כמלגלג עליו באופן לא הנון לבל הדעות. לגלוג בזה תמצאו לדוגמא בספר ה׳ ב. כי פ״ם בארשו לו אשר, יבקש מחילה וסליחה על אשר ימנע מלכתוב מאמריו בחוברת אחת או שתים "כאילו העולם ישוב לתהו על ידי זה ובאשמתו", ואם אמנם במשא כבד יכבד עליו לפי עדותו לדבר דבר רק על אדות נפשו, "אבל איך זה יתכן כי הוא יובל לחופה לישא אשר, וקהל הקוראים לא ידע?״ (81) . ועוד יותר נראה לעגו של מספר התולדות באמרו כי "מספורי פ״ם ע״ד מלאכותי ברומניא ומסעו בה נודף לפעמים ריח ספורי המעשיות של בנימין השני ואלדד הדני"; ובדבר ספורו של פ״ם כי בהיותו בבוקארעשט בבית־התפלה באו איזו מצוררי ישראל הנודעים וישבו אתו בשורה אחת והוא הראה להם תפלות אחדות ויתרגמן לשפת צרפת,-מצא ה׳ בריינין מקום לחמוד לו לצון: "שוו נא בנפשכם :את הרושם אשר יעשה ספור כזה על יהודי פשוט בתחום המושב: האפיקורס .סמולנפקין יושב בבית־־התפלה ובשורה אחת, צד בצד, ישבו שרי מלוכה, צוררינו היותר גדולים, אשר שמם מקולל בפי בל בני ישראל, ה״ה בראטיאנא ויונעסקא יעוד שנים מצוררי ישראל הנודעים, וס. לוקח את סדורו ומראה לבני המן אלה הפלות אחדות, ובראותו בי יביטו בסתרו ״כתרנגלים בבני אדם״, יתרגם להערלים ■האלה את התפלות לשפת צרפת ואוכלי ישראל אלה משתאים ומשתוממים על יפי מליצת שירי אדון עולם ויגדל ומלקקים אצבעותיה ם״ (74) . סגנוז פוליטוני ממין ידוע ועוקץ לגלוג גס בזה עושה רושם לא נעים מאד בספר תולדות. האמנם לא ידע ולא יבין זאת סופר בעל טעם בה׳ בריינין? בכלל יטה ה׳ ב. במקומות רבים קו משפט קשה על דברי פ״ם ויבקר לפעמים בלי המלה איזו פרזה קלה. הנה; למשל, ם. יאמר בפתח דבר ל״השחר" שגה חמישית ."בי בהר לו דרך להאיר נתיב על דרבי בני ישראל בעתות אשר חלפו ואשר ההלופנה על פנינו", על זה התעורר ה׳ ב. לתת לנו לקח בי הרוצה לעשות כזאת עליו לאסוף ספיי־ות מדויקות מהעבר ומההוה, עליו לדעת את דרבי הכלכלה, אפני ■העבודות השונות ויחוסן זו לזו בכלל ובר, עליו לחקור ולדרוש אחדי בל דרבי