Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 254

פרדס 254 פרץ בן משה סמזלנסקין חייו וספריו מאת ראובן בן מרדכי בריינץ. הוצאת ״תושיה״. ווארשא תרנ״ו. ביום ■ט״ז שבט תרמ״ה נוע ויאסף אל עמיו הסופר הנודע פרץ בן משה סמולנסקיץ. יותר מעשתי עשרה שנה עברו מהעת ההיא ועד היום לא נמצא סופר בישראל לכתוב תולדות בעל "השחר" לזכרון בספר מיוחד ולנטות קו אמת על ספריו וערכו הספרותי. אחרי מות הסופר עלו על במת העתונים, בנהוג, חבל מספידים בעלי־לשון לקרוא את הקריאה הידועה ״הבל על דאבדין!״ ולעורר את העם במליצות נמלצות ונמרצות לבבי ולמספד על האבדה הגדולה שאבדה לישראל וספרותו, ובן התמו. אבל איש ממכריו ומוקיריו לא התעורר לחקור ולדרוש אחרי מקורות תולדותיו ולערוך אותן בסדרן בדרך כותבי התולדות או לרשום לפחות את זכרנותיו על אתת הסופר הנפטר למען יהיו לחומר בידי כותב תולדותיו העתיד לבוא. עתה בא ה׳ בריינין למנות את החסרון הזה בספרותנו. ה׳ ב. אמנם לא ידע את פ״ם פא״פ, אך הוא לא חם על טרחתו והרבה יגע לאסוף חומר רב לתולדות הסופר ולהציל דבר אמת מפי אלמגתו ואחיו ומכריו מקרוב ומרחוק וגם: מתוך כתביו ומכתביו לרעיו וידידיו. הנסיון הזה, לכתוב תולדות סופר בספר מיוחד, הוא במעט הראשון בספרותנו העניה בבל עגין. העלה יפה הנסיון הזה בידי הסופר המובהק ה׳ ברייניף .ה׳ בריינין יבטיח בשער הספר לדבר על חייו וספריו של פ״ם, אך את ההבטחה הזאת שמר רק למחצה, בי בבל הספר במעט דבר אין לו עם ספרי ם. והוא מזכירם רק בדרך אגב, במקום שיוכלו להפיץ אור על תכונות הסופר והליכות חייו. אפשר שבדעת ה׳ ב. לדבר על ספרי פ״ם בספר מיוחד, כאשר ירמז באיזו מקומות בספרו, זה, אך בבל אופן המלה "וספריו" בשער הספר הזה היא שלא במקומה. תחת זה היי הסופר מתוארים בפרטות ע״י כותב תולדותיו המרבה לספר בתכונות נפשו. הקוראים מלוים את בעל "התועה" בדרבי חייו מיום לדתו בט״ו לחדש אדר בשנת תר״ב בעיר הקטנה מונסטירשצינה ברוסיא הלבנה, בבל טלטוליו וגלגולי סבותיו הרבים, בלכתו להישיבה הגדולה בשקלוב, והוא אז נער קטן בן י״א שנה, ובצאתו משם, אחרי ישיבת חמש שנים בהישיבה ו״המתנגדים" החלו לרדפהו על השכלתו, ללכת לעיר ליובויץ למצוא מנוח בקרב החסידים; ומשם לעיר הפלך ויטבסק בשרתו ג׳ שנים בתור שליח ונושא מכתבים ויועץ להחסידים; ואח״ב לעיר הפלך מוהילוב אשר שם התגורר בשנה שלמה בתור משורר־עוזר להזנים ולפרקים בתור דרשן ומגיד; ואח״ב בלכתו לאודיסה העיר משאת נפש המשכילים העברים בימים ההם ובסורו על דרכו לערים שונות לדרוש בבתי־בנסיות, ובבואו לאודיסה