Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 252

ספרים חדשים. כל שירי אד״ם ומיב״ל , ווילנא תת״ה. לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור - הדברים האלה נאמנים בכל ענץ תחת השמש, ונם עולם הרוח אינו יוצא מן הכלל. לא לעולם חוסן הסופרים אנשי הרוח ונזר המשוררים לא לדור ודור. יש סופר הרואה עולמו .בחייו וקונה לו שם גדול. קהל קוראיו רב מאד, והכל יכתירו לו וירוממוהו על כל ברכה ותהלה, וכעבור זמנו (זמן מצער מאד לפעמים) וכבר פנה הודו וזיוו ושמו חדל להיות מפורסם וספריו כמעט נשכחו מלב הקוראים. נורל מעין זה נם למשוררנו אד״ם הכהן לעבענזאהן. משורר גדול היה בדורותיו, כני הדור החולף, בני דורו של המשורר כמעט כלם חשבוהו לגאון החוזים וישימו על ראשו נזר אכי המשוררים והמליצים. בצאת הם׳ ״שירי שפת קדש״ ח״א בשנה תר״ב היה חג גדול לשירת ישראל. ״משכילי רוסיה - יאמר בעל ״תולדות אדם״ בהוצאה החדשה הזאת - השמיעו תהלת הס׳ ויקר ערכו וחכמי הו״ל קדמו פניו בתרועה ובתפארת. בחורי ישראל הגו ושגו בשירים האלה, יש מהם היו כל מנגינתם כל היום בקול זמרה "דל מביך ויש מהם למדו על פה "התמורה". אולם הזמן עשה את שלו ובדורנו יקועערבם של שירי אד״ם אבד הרבה בעיני הקוראים. אין לדבר על השירים של פגעים או מאורעות פרטיים, שהם יאכלו חלק גדול מאד משירי אד״ם, אבל גם השירים האחרים לא יוכלו עתה בימינו לקחת ■לב קוראיהם ולעשות עליהם רושם נכר. עתה גם קוראים בינונים בעלי־־טעם כל •שהוא בקראם שיר כמו ״דל מביך ז ״אשאל למה עשיר שמה, לו רב ענין לו רב קנין, ואני עני אל נשני״ וכר - יוכלו רק למשוך בכתפיהם ולקרוא כמשתוממים: "האמנם בשירים באלה הגו ושגו כחורי ישראל והיו כל מנגינתם כל היום?״ וגם בקראם בחירי השירים כמו ״החמלה״ ירגישו הכפלת דברים וסרח עודף של מלים ומבטאים, וככלל העקר, ר״ל רוח השירה האמתית, הסר מן הספר, ורק באיזה מקומות בשיר הגדול .״מיכל דמעה״ יראו את נפש המשורר מתרוממת אל על על כנפי רוח השירה.