Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 250

פרדס 250 ומצבאות הבריאה, בשודדי אהבת דוד ובמשלי משלי מוסר, אבל בשוטי פני אל החיים, אל המים השוטפים ועוברים לפנינו... ראיתי בי אץ טוב לפני ב״א להשליך מעלי את עבותות המליצה המזוקקה... בכה יעשו בשפתם בל העמים החיים והגדלים אשר לא נשארו ילדים עד זקנה ושיבה ולא נהפכו בילדותם לחנוטים ולמתי עולם, ובבה עשו גם אבותינו הראשונים בבל דור ודור. צא וראה כי לא בשפת משה וישעיה שפת עזרא ודניאל ובעלי המשנה ולא בשפתם שפת בעלי התלמוד וחכמי הדורות. אחריהם"(קע״ג). מבאן תשובה נמרצה לשומרי שפתנו על טהרת הקדש, הדורשים לגנאי כל רמז. קל להרחבת השפה. ובמק״א הוא אומר: "ומה בכך אם איזה תמונות. חצוניות או אופני הדבור נקה מלשונות אחרות אם מושגם מובן לכל קורא ורוח השפה העברית בם״ ס־־ל״ב). אבל סופר כיל״ג לבו לא הלך אחרי המחדשים במקום שאין צורך רק לשם הדוש בלבד, ובה יאמר: "אין לרדוף אחרי מבטאים חדשים במקום שנמצאו מבטאים ישנים שבבר נתקבלו בין הסופרים, והקוראים הולכים לתומם ומבינים אותם היטב״ נשפ״ז). בדבר אופני הכתיבה מה יקר לקחו אשר נתן לדאליצקי: "עוד צעיר לימים אתה וימים יבאו ויורוך להנפה את דבריך בנפת אמת לזרות כל פסולת מן הסולת ושיהיו כל מליך ומבטאיך נאמרים במנין, שלא יהיה בהם דבר אחד שאין בו ענין. בן המה השירים אשר אהבתי והמליצות אשר כתבתי, אבל אני ידעתי בי מאניני דעת אני וגם אני לא עמדתי על זה רק אחרי נסיוץ ארוך״ (ר״ב). ולהזק״ן *אמר ״אין מבקר במחבר בעצמו; וזה הדבר אשר יעשה: אחרי העלותו את מורשי׳ לבו על הספר בדיו, יעלים עיניו ויסיח דעתו ממנו לימים אחדים, ואז ישוב לקרוא בו בקורא. זר הבא מן החוץ ויתקן את אשר יתקן 5 וכן יעשה פעמים שלש. כזה עשיתי בנפשי בשבתי בערי השדה ומבינים בשיר ומשכילים על דבר אין עמדי 5 ואה, בעצמי המחבר והקורא והמבקר. ודבר זה למדני ר׳ אברהם מאפו ז״ל״(קל׳דס. ובה יעיד על עצמו גם בשבתו בעיה״ט: "כך היא דרבי כשאני כותב איזה דבר הדש .אני מניחו ת״י ימים אחדים ומסיח דעתי ממנו, ואחר אשוב לקרוא אותו ואז טעמי חדש בחכי להבחין ולדעת כל דבר הצריך תקוץ ולבון״(תמ״ט). גם שיחות יל״ג ומשפטיו על סופרי ישראל צריכין למוד. בכלל יוציא עליהם משפט קשה: ״רבי טובי סופרינו וחכמינו הם אנשים מקולקלים, המדרש אצלם עקר ולא המעשה וכיון שנתנו עליהם עול תורה הם פורקים מעליהם עול מדות טובות ומעשים טובים״(רס״ס, ומה נמרץ משפטו בפרט על אחד הסופרים באגרת שב״א. בדבר דעתו על המשורר אד״ם הנה בתחלה נראה בו עקבות רושם ימי נעוריו בספרו בשבחו: "מיום החלותי להבין בספרים לא מצאתי בין משוררי ש״ק החיים בארצנו נעלה ויקר ממנו, ומדי צאתי להתהלך ביער הלבנון, געם דבשו להבי ואתעמל גם אני לעשות כמתכנת!־" נג').