Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 243

243 יל״ג על פי אנרותיוי ^;!]11,¥ ■3מ שלג 06}£3,1 11ק־1־ס1ג0 (שי״א) . וכשני ירחים אח״כ שלח יל״ג מכתב קטן בש״ע בעל נ׳ שורות מהנבד להזק״ן, בהוסיפו לאמר: "הא לך ידיד לבי .מכתב בן בנך תלמידי; מעמל ידו תראה השבע - אם שחוק או תענוג לא ידעתי. .ודע כי בל הכתוב בזה הוא בעצמו בדה מלבו"(השמטות, תקל״ה). אולם לא לארך ימים היתה התקוה משחקת לפניו בדבר הזה וישעשע בה נם את נפש הזק״ן. כארבעה ירחים אחרי המכתב האחרון, בשלוח הזק״ן לכבדו שיר גדול בן י״ב בתים, אשר בו -ענד לנגד עיניו עטרת הוד לראש שפתנו והביע משא נפשו כי גם הנכד ישא הוד .זה אחרי שני אבותיו הזקנים והתורה תהיה מחזרת על אבסניא שלה, גלה לפניו יל״ג את לבו: "התקוה הזאת אשר אתה מנשא את נפשך ואת נפשי אליה (אוי לי אם ..אומר י) לא תהיה ולא תבא. לא מבלתי יבלת יעקב בננו זה ללמוד את תורתנו ואת •שפתנו על בוריה, בי אתה ידעת כי נער מבשר מאד לקבל חכמה הוא ואנכי ידעתי עד בה לחבב עליו את לקהי... אפס כי נתיבות ביתו ודרך חייו הם נצבים לשטן לנו וישימו לאל תקותנו. פעמים שלש כבר רמזתי לך בי שאול שאל הנער הנעור הזה אותי על דברת הסתירה בין הדברים אשר הוא שומע מפי וקורא בספר ובין מה שהוא רואה סביב לו; ובל עוד אשר יגדל ומוסיף ללמוד הוא מוסיף לראות כי שני הדברים האלה הם תרתי דסתרי אהדדי. נוסף לזה לא אכחד ממך כי אינני רואה את פני מ. בננו כי שש ועלז הוא בבל לב על כי יחכם יעקב ויעש חיל בלמדי, בעיניו הדבר הזה כטפל ואולי גם בתפל; מקפיד היה למשל שלא אשב רגע אחד יותר על השעה הקבועה, כלומר אשר קבעתי אני וקבעתי אותו בה. וקרה ג״ב שבאתי אל השעה הידועה והקטן איננו, לפי שהיה יום בהיר בשחקים ויצא לשוח, .(אני שבתי הביתה בפחי נפש״ נשכ״ח). ובמכתב מיום 3 יאנואר תרמ״ז הוא מביע את צערו לפני הזק״ן: "על אחת אצטער וצערי לא יצער כ״א ירבה ויגדל מיום ליום,- על בי אין לאל ידי ללמד ליאשא תורה וש״ע והוא הולך ושובה את המעט אשר נטענו על לבו בעמל רב. עד יום אתמול קויתי על הפור הוא הגורל מיום 2 יאנואר, בי אמרתי אזכה בגורל מאתים אלף ואשלח את הצ״ב ואת מליצו לעזאזל המדברה ואפנה ללמד ליעקב תורה ומע״ט" (שנ״ח). אך יל״ג לא זבה בגורל ובהיותו טרוד מאד בעבודת המליץ לא יבול להקדיש זמן ללמד לנכדו תורה, ואבי הנער במובן ■לא הצטער הרבה על זה ולא בקש לבנו מורה אחר לדבר שהוא בעיניו "כטפל ואולי גם בתפל", ובכן הננו שומעים באגרת האחרונה מאת יל״ג להזק״ן ע״ד תורת נכדם קול •יאוש גמור 5 "לא אובל להכחיד ממך את דאבון לבי כי יעקב בננו הקטן שכח גם לקרוא עברית, ואצ״ל את בל אשר למדתיו בעמל רב; בי אחרי אשר מנעני החרף :הזה לבוא אליו וללמדו נשתכחו הדברים מלבו ובל עמלנו אני ואתה עלה בתהו, זהבל על זה בי מאקסים בננו לא ישית לבו לדבר והענין הגדול הזה באפם ובאין