Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 241

241 יל״ג על פי אגוותיו רגשות יל״נ לנכדו וטיפולו בחנובו העברי ראוים וכדאים לשית לב אליהם■■ ביהוד, כי מהם נובל להוציא לקח טוב ביחס לדברים רבים. ״יעקב זה הקטן - כותב יל״ג למחותנו הזק״ן בשנת תרל״ח - השוכב כחנוט בחתוליו הוא שעשועי יום יום, ואני אקחהו על זרועותי ואנהנו מביטים איש על אחיו בעיני זכוכית אבל טרם גבינה: איש את חפץ רעהו״ (קמ״ח. ומה יקרו דבריו לאחר איזו ירחים: "צר לי עליך אחי בי לא תראה את פרי בטנך זה עתה; בעודנו דומה למלאך ה׳ צבאות ופניו פני ׳הכרוב, ומשחקו - שחוק צדיק תמים; ואתה תחזה אוהו לאחר מלוק שבינה באשר י יגדל והיה כאחד האדם" (קנ״ב). ובעזוז אהבתו יקרא במכתב אחר להזק״ן: "ומהי אומר ומה אדבר לך ע״ד בננו הקטן; בבור שטן זה, אשר אמש שעשעתיו על ברכי שעות אחדות ולא שבעתי מטובו ויפיו ורהב לבו ובינתו!? לו יכלתי לשית אותו־ בתמו וצביונו נוספות על ספרי והיה הדרו על פעלי וראו בל בשר יחדו כי כל שיריי כאין נגד פרח לבנון זה וכל צפיעי בת שירתי בעשן יכלו למאור פני צאצאי בת. בטני" (קצ״ס. הנער הזה זכה שמחנכו בתורה ושפת עבר היה המשורר יל״ג, ובהליכות החנוך הזה ותוצאותיו צפון מוסר השכל. משבילי הסופרים בדור העבר בימי ראשית תגבורת ההשכלה ברחוב היהודים, בידוע, לא הקפידו לתת לבניהם חנוך עברי ולא דקדקו הרבה להקנות להם שפת עבר. הסופרים האלה בשיריהם ובמאמריהם קשרו כתרים לראש שפת הנביאים■ ."שרידת מחמדיגו מימי קדם", גם בסתר לבבם לנכון הגו אהבה וכבוד להשפה היפה הזאת, אך לא השתדלו הרבה להנחילה לבניהם אחריהם, וש״ע עמדה אצלם בסדר הלמודים במדרגה התחתונה, אם לא נפקד מקומה מכל וכל. אמת, הדבר נפלא מאד וכחידה סתומה היא בתוררדהנפש, כי הלא בדין הוא שהאב יחפץ לזכות את בניו בבל היקר ללבו ולהנחילם בל קניניו הרוחנים 5 אך כנראה האהבה להשכלה החדשה הכריעה את הכף והבריחה גם את רב טובי המשכילים הזקנים לכבוש את חבתם לש״ע בקרן זוית בחדרי לבם לבל תתפרץ החוצה בחנוך בניהם. ובכן רואים אנו את המחזה המוזר הזה בי בני גדולי הסופרים מהדור העבר (מלבד בן אד״ם) לא רק לא ירשו את עט אבותם ב״א רובם לא ידעו גם לקרוא בש״ע וספרי אבותם. להם כספר החתום. גם יל״ג וזק״ן, שני משוררי ישראל, לא היו יוצאים מן הכלל המעציב הזה, ובניהם לא ידעו ולא הביגו ש״ע. יל״ג כותב לאחד הסופרים הצעירים: "אתה תהיה לי לבן, בי אין לי בן יודע היטב את שפתנו״ וש״ז). ולמחותנו הזק״ן, אשר י שלח לו תרגום אחד ממאמרי יל״ג לשפת הארץ, יכתב: "הנאה מועטת הביאה לי ההעתקה בי קראה מקם בננו(בן הזק״ן וההן יל״ט וידע את הנאמר בהאוריגינאל"׳ (קפ״ט). ושני האבות האלה אהבו את ש״ע אהבה עזה ועמוקה ובה בל חיי רוחם האהבה הזאת נכרת ובולטת ברבות מאגרות יל״ג. ומה רבה ביהוד שמחתו• בקבלו"