Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 237

237 יל״ג על פי אגרותיו על צ״ב בשם "טפח מגלה״ וימסר את החוברת לידי אנשים אחרים שיוציאוה, אן לא יקראו את שמו עלייה. והנה באשר שב צ״ב לבקש קרבתו וידרשהו לשוב ולקחת עליו את הנהגת ״המליץ״, יכתב יל״ג להזק״ן: "עלי קשה הזווג החדש הזה בקריעת י״ם; בי איך אשא פני אל קהל הקוראים היודעים כי נקעה נפשי ממנו והוא זנה רעים רבים ושוב אליו? הלא יאמרו הבריות וצ״ב בעצמו בראשם כי גם גארדאן נקנה בכסף, וכדי בזיון וקצף״ נרצ״ח). אך לאחרונה נתן ידו בשנת תרמ״ו לצ״ב בעריכת המליץ בתנאי שיהיה גם שמו נקרא על מה״ע בדירקטור, ואז יכתב לפרישמאן כמתנצל: "ומשכילינו הקרובים והרחוקים החרדים לספרתנו ולשפתנו העתירו גם הם עלי דבריהם להעתר לו נלצ״ב) לטובת שפתנו ולהנאתה (ממילא משמע שגם לטובתי ולהנאתי, בי משלם הוא שבר טוב) ואפת,,, אם באמת היה מ״ע של צ״ב עד כה תהו ובהו אקוה כי מהיום והלאה תהיה רוח אלהים מרחפת על פני המים״(ש׳). ובעצם העת ההיא ברא קאנטאר חדשה בארץ להוציא מ״ע עברי בכל יום, וע״ז השתומם יל״ג במכתבו להזק״ן ג ״מה יגיד לקוראיו היהודים מדי יום ביומו? ומאין יקה לו עוזרים - ואני בהמליץ היוצא אך פעמים בשבוע עמל למלאות את העמודים ••ומוכרח לפעמים לשום בם דברים מכל הבא בידי •אף אם לא ישרו בעיני״(ש״ו). אך •מהרה אח״ב גמשך גם צ״ב אחרי ק. להוציא גם הוא את מליצו שש פעמים בשבוע ויל״ג מוכרח היה לקבל עבודה כפולה ומכופלת, ובמכתבו להזק״ן יקרא חמם ן ."חממי על האיש צ״ב כי נדחה ללכת אחרי ההבל להוציא את המליץ שש פעמים בשבוע; אנכי הזהרתיו לבלי יעמוס עלינו את המשא הזה אשר לו יהיה לא לעזר ולספרתנו לא להועיל, כי אין לנו סופרים מהירים אשר יתנו לנו פרים ■בעטם מדי יום ביומו, ומלבד כי דעתם קצרה הנה גם צ ר כ י עמנו בלתי מרבים וימעטו •מהיות למ״ע יוצא יום יום ומה לנו הזקנים ללכת אחרי הבחורים אשר מצאו לנו את היומי״ם במדבר״ נשכ״דס. ובמכתב אחר הוא קורא בחמת רוחו: "ארור היום אשר בו נסבל הצ״ב לעשות את המליץ למ״ע יומי, דבר מר אשר לא עלה על לבי גם בהקיצי גם בחלומי״(שמ״ג). במשך הימים אמנם הורגל בחדשה הזאת, גם• הוקלה מעליו מעט עבודת הפרך בבוא עוזר תמידי להרידקציון וסופרים רבים מן החוץ עזרו על ידו, ומאמרי הסופרים עברו תחת שבטו ויצאו מת״י מתוקנים ומזוקקים. אבל לאחרונה נלאה נשוא עוד הפעם את טרחו ומשאו של המליץ וריבו של מוציאו, ובראשית שנת תרמ״ט נסוג אחור מן המליץ וחדל מלטפל בו. ומהר אחרי עזבו את המערכה בבר חשב מחשבות לבנות במה לעצמו במקדש ספרותנו ולהיות לה לכהן גדול בלי שותפות בהנים הדיוטים, אך השעה לא היתד. ראויה לבך. ובין •כה ההל לעסוק בהדפסת כתביו הפרזיים, אשר לפ״ד "אינם נופלים בערכם מן השירים ודברים טובים נמצא בהם למקרא העדה ולמסע את המחנות בדרך העולה■ קדימה",