Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 235

235 יל״ג על פי אגרותיו מו״ם ולא פוחרי־ספרים, כמו שנקראו בל״א בוכהאנדלער, לפי שהם רק מוכרי־ספרים ולא קוני ספרים״(ס״א). וכיון שניתן ליל״ג ענין רע זה לענות נו אלצהו ההכרח לאחוז בתחבולה / אשר בזמן ההוא, כפי הנראה, החזיקו בה כל נכבדי המחברים ולא חששו בזה לחלול כבודם וכבוד הספרות, היינו לרשום ע״נ הספר את שמות נבירי ישראל ולהגיש להם ע״י שליח או ע״י בי־דואר ע״מ לקבל מנה יפה. ובכן הוא כותב למכרו בפ״ב: "ואתה בטובך תקבל עליך הטרח לחלק שנים שלשה מהם (מהספרים הנשלחים) ליחידי סגלה ה״ה הגבירים גינצבורג וראזענטהאל, כפי אשר יהיה רשום ע״ג הספר, וברוחב דעתך לעות דבר אליהם ולהיות לי לפה למען אבנה מהם"(ם״נ). ובן יכתב למבריו בפינסק ובווילנא ובערים אחרות שיודיעוהו את שמות הגבירים אשר יוכל להגיש להם ספרו מבלי לפגוע בכבודו. אבל בכל אלה לא הצליח בעסק זה לראות סימן ברכה. ומה נמרצו אמרי לשונו השנונה: "דמות מכירת ספרי כדמות מכירת חמץ, אנכי דחוף ומבוהל לבערו מביתי והנני מוכר אותו לנכרים אשר לא ידעו שפת עברית, והמה יקבלוהו בתור מתנה שלא על מנת להחזיר או ישלמו לי בשוד, פרוטה״(ל״ח. כמו כן יתאונן במכתבו להמדפיסים ראם: "וככר נטיתי בספרים שהוצאתי עד כה על חשבוני אשר רבם אבדו בידי האנשים ששלחתי להם למכירה ושאריתם יבלו בסתר ביתי למורש שממית" (ס״ט). לא כן בפ״ב, שם ראה את הברכה בעמלו הספרותי: מלבד כתבו בשכר טוב בעתונים רוםים*עברים, הביא לו גם עטו העברי פרי רב. ראשית עבודתו בתור עוזר תמידי ב״המליץ" נתנה לו שכר מאה רו״ב לחדש ואח״ב קבל בשברו ג׳ אלפים רו״ב לשנה. מובן הדבר כי "המליץ" קבל פנים חדשות מיום שנראה עליו פעלו של יל״ג. טובי הסופרים התאספו על דגלו, אף הקים סופרים חדשים, כי כל סופר אשר הכיר בו יל״ג אותות כשרון וגיצוץ רוה״ק הוא עוררהו לעבודת הקדש במכתביו ויתמבהו בעצותיו היקרות, גם היה לו לעינים בתקוניו אשר תקן את מאמריו. ובימים ההם נחל יליג גם כבוד סופרים באופן אשר לא זכה כמוהו עד אז אף סופר אחד בישראל. בשנת תרל״ח ביום קבורת המשורר הרוסי נעקראסאוו בספר יל״ג למחותנו הזק״ן את הכבוד הנדול הנעשה להמשורר במותו, יוסיף לאמר: .הן גם אני דמיתי היות אהיה משורר לישראל כנעקראסאוו; גם אני גברתי חילי לנתק אסוריהם בקול דברי ולהפיל את החומה המקפת אותם, חומת בבל הרחבה בחצוצרת השיר. אבל עמי לא ידע ישראל לא יתבונן ן ע״כ נפשי לא תמות מות שרים בג. ואחריתי לא תהיה כמהו. לא יסקלוני בשירים ולא יעטרוני בפרחים; טוב לי כי לא ישימו עטרת סירים על ראשי ולא יסקלו באבנים את ארוני״(קל״ה). ובמכתב אחר: "עבודתי בש״ע וכל כבוד ספרת ישראל החדשה כלה הוא הבל נדף וענין רע וכל יקרה מוטל בספק ספקא ומה יתן ומה יוסיף אם הרביתי לחרוז לשור