Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 233

233 יל״ג על פי אגרותיו יובמבתב יאחר: "זה שנים רבות אשב בעיר הדומה לכפר בודד לנפשי.,. ואני ותבונות בפי בשה״ק או כל מה שאני כותב בעניני ישראל הנני פה בערער בערבה 5 אין איש. אשר אוכל להראות לו פועל ידי לשמוע דעתו ולשאול בעצתו״(פ״א). ,ובדברים יותר מרים הוא מתאונן באזני פין לאמר: "ובאמת למי אני עמל למשחית תמצית בריאותי י ומעקם נכי ומכהה עיני ומחסר נפשי מטובה וממרגוע בשעות הפנויות הנשארות לי לפליטה אחרי שעות העבודה הרבות לי בשני בתי־־ספרי, ובהוראתי בביתי לבני ולבתי? האם תביא לי עבודתי ההיא אף הפרוטות האחדות ■לשלם את דמי הדוהר והנייר אשר אני כותב עליו? ... והעבודה בחכמת ישראל בבדה עלי יותר משאר העובדים אותה לרגלי שבתי בעיר קטנה אשר אין שום ספר ׳מספרי השכלה ושום משכיל על דבר. י״ט שנה אנכי שוכן ערים נכחדות ואינני :מקבל שום השפעה מחכמים וטובים ממני. ונם עתה אנכי יושב בערער בערבה ■ונפשי יבשה אין בל מקור חי להרטיבה בו ולהרבות לחלוחים בשרשי עץ דעתי ■למען יפרח ויעש פרי"(פ״ס. ובקול יאוש תמרורים נשמע מראשית דבריו במכתב לפראזער: "בקאוונע בבר בא אחר ואני באשר הייתי אהיה, מטעלז לקברות אובל" (פ״דס. אולם אדיר חפצו לשבת בעיר גדולה של חכמים נתן לו מהרה אח״ב, כי "ראשי רבבות אלפי ישראל" בעיר־המלוכה בחרו בו להיות להם למזכיר העדה ולמפקח על עסקי חברת משבילי־הרבים, ובשנת תרל״ב הלך להשתקע בפ״ב בלב מלא גיל על הגאולה ועל התמורה, מהול מעט בחרדה מפני ישיבת כרך גדול. הישיבה בפ״ב הרהיבה דעתו של יל״ג, כנפי רוחו התרוממו ומכתביו מעיר מושבו החדשה מלאים ענין 0, ואם לפעמים נשמע ממנו גם עתה במכתבים קול תלונה דקה על יגיעו הרב, אבל בכלל יאמר: "יודע אנכי כי עמלי באמונה ובכשרון ודעת ולא אדאג דאגת מחר״(ק״מס. אך לא ארכו ימי שלותו. לרגלי המריבה אשר פרצה בקהלת עיה״מ בדבר בחירת ־הרב העלילו עליו אנשים מהצד השני עלילות שוא, ובליל שבת הגדול תרל״ט פשטו על ביתו וימששו את כל כליו ואם כי לא מצאו כל דבר רע שמוהו בבור אותו ואת ב״ב. הוא ואשתו ישבו במאסר ששה שבעות ואורב נתחייבו שניהם חובת גלות והגלו אל ארץ גזרה במחוז אלאנעצק וישבו שם מאה יום, ואחר יצא לאור צדקם וישובו לביתם. ״מי יודע - מתנחם יל״ג - אם לא לטובתי נסני אלהים במסה הגדולה הזאת, הנה בל ימי היתר, ההצלחה משחקת +) מהשנים הראשונות לשכת יל״ג בפ״ב נדפסו בערך מכתבים מעטים. כפי הנראה רבים מהם הלכו לאבוד במשך הזמן וחבל על דאבדין. ביהוד יש להצטער על אבדן האגרות לידיד נעוריו ואח״ב מחותנו קאפלאן הנודע בשם זק" ן 4 אשר בחיקו שפך את כל רוחו תמיד והאגרות אליו הנדפסות מתחדשות רק משנת תרל״ו, אחרי הפסק של י״ר שנה ואחרי שבת יל״ג ארבע שנים בעיה״ט פ״ב.