Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 232

פודם 232 רו״ב בענין רע (אשר ע״ז כתב אז את שירו ״באבוד עשרי בענץ רע״).. ולרגלי כלי הנסבות האלה אזלת ידו, ובמכתבים רבים מהעת ההיא יתאונן באזני רעיו ומיודעיו על מצב המרו השפל ומצב בריאותו הרפה. בראשית שנת תרב״א יצא מפאניוועז■- לביה״ם בשאוועל, אשר משם אחרי שנתים כתב לה׳ לוריא את מכתבו הגדול המכיל ציונים מקורות ■ ימי חייו, ובסופו יאמר: "משכרתי הנתנת לי מאת הממשלה לא תספיק לי ולנפשות ביתי רק ללחם נקדים ולנעלים בלים וממלאים, והעיר אשר אנכי יושב בה זה בשנתים קטנה ודלה ואנשיה רבם עניים המתפרנסים זה מזה ואין הבור מתמלא מחוליתו; ובבן תלואים לי חיי מנגד ופרנסתי תלויה על חוט השערה ועל מקרים כוזבים ובלתי בטוחים, ואלמלא בכל יום מתרחיש גיסא אז בברי אבדתי בעניית ובשנה אח״ב הוא מנחם אחד מידידיו בזה שגם הוא כמהו ממציא לו פרנסה מצומצמת בצער ובקושי גדול, ומוסיף: "ל״ג שנה בלו לי בהרף העבר וביר קפצה עלי זקנה ויכל בשרי מראי, רפה בחי וינס לחי, לא אובל עור מלט משא כבד — ומה אעשה לימים הבאים?" (מ״ח), ובשנה שאחריה יצא משאוועל לגור בטעלז. שם מעמדו החמרי הוטב מאשר בראשונה, בהיותו מורה בשני בתי ספר לנערים ולנערות. אבל מצב בריאותו היה רפה מאד (״חלוש המזג - יבתב משם - אנכי• מעודי, ועבודתי עבודת המלמדות החריבה את מקור חיי ודללה בריאות' וזקנה קופצת עלי בלא עת״), וגם מעמדו הרוחני נשאר כמאז. "כל הדברים שאמרת על אתת פאגיוועז - כותב הוא לפראזער - אמורים גם מטעלז, סדנא דאדעא הד הוא! בזאת ובזאת הנה ערים נכחדות, צברי בתי הרם, גלים נצים,. לא ישבו בם משבילים וחכמים ולא יגורו סופרים ומליצים, ב״א גדודי אנשים משחרים לטרף והמון עברים נצים, מעט מהם סוחרים ב סחורת פרוסיה במעשה צעצועים ופטורי צצים, ושאריתם משמרים הבלי שוא קנאים ובעלי חצים, או חובשי ביה״מ ומחשבי קצים, ובלם ישנים שנת מרמיטא נרדמים בחזקה ואינם מקיצים... ואילו האחד שיפול ביניהם ועיניו פקוחות.,. בל ימיו יהיה איש מכאובות וחסר מנוחות״ נג״ח, ובמכתב אחר' הוא כותב שהיהודים היושבים בטעלז בכל המון בית ישראל נחלקים: להדיוטים לומדים ("המה השורים המלהכים את עשב השדה מעבר ההר הזה ואינם רואים בי מעברו השני הוא מלא ברכת ה׳ כל פרי נחמד להשכיל״), להדיוטים יראים, להדיוטים משכילים ולהדיוטים גמורים. בל קורא בעל נפש יובל לשער בנפשו מה נעים היה לאיש כיל״ג שבת בערים נכחדות בתוך הדיוטים ואיך היתה שם מנוחתו כבוד. ״החשובים - יאמר ־ באחד ממכתביו - לא מצאו קורת רוח במעשה שאג* עושה לטובת בית־ספרי בפרט ולטובת ההשכלה.בכלל,.. וביחוד העירו עלי חמת המקנאים מכתבים אחדים מטעלז. ושירי התול אשר נדפסו ממני בהברמל, אשר בם יריתי בהדי שותא פילבא בסכלותם... ויכתבו עלי שמנה לארבע כנפות הארץ" ננ״זז י