Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 231

231 יל״ג על פי אגרותיו :וארבעה ירחים עד שנת התשע, היה מהיר במקרא ולמד עמו גם ספרי־קדש, בדרך :טפל כמובן, ובהיותו בן י״א היה מבין התנ״ך ובקי בכמה מאות דף גמרא, ובמלאות "לו י״ג שנה מים את הבבות ודרש בהן לפני הקרואים, אשר אחד מהם "נתן עיניו בו ונעשה - חתן לבתו", ואח״ב באשר נהפך הגלגל על אביו נער מחותנו חצנו :ממנו ויוציאהו לחרות. בן י״ד שנה הוציאהו אביו מת״י אפטרופסות של המלמדים זיתן עתותיו בידו ללמוד בעצמו בביה״ט. ובעת ההיא החל לבו לנטות מעט מן "הדרך אשר תארו לו ולא מנע א״ע מן ההגיון ויהי לו רוב היום למלאכה בביה״ם ־ושעות אחדות ״גנבתי יום וגנבתי לילה״ ללמוד הקריאה והכתיבה בשפות זרות. ׳והנה עד י״ז שנה פרש ארבות ידיו וחצה עד צואר בים התלמוד עד בי במעט עבר •את כלו, ורק אז נפקחו עיניו כי אל אי שמם וסלע קרח בא אשר לא ישלם לו ישכר טוב, די העבודה הרבה אשר העביד את נפשו, ואז נפלה המסכה הנסוכה מעל עיניו וירא בי פרא הוא בתוך אירופה הנאורה ובר וימהר לתקן את אשר עותו אחרים זיאזר נח ללמוד דקדוק ש״ע על מבונתה ושפת רוסית, פולנית, אשכנז, וצרפת ושאר הידיעות הנצרכות לאדם באשר הוא אדם ומדיני בטבעו, בלי מורה ומנהל *) .- ׳ובשנת תר״י שלחהו אביו לעיר פינסק לתבוע סך בסף אשר הגיע לו מאדון אחד מורה בביה״ם שם, ולרגלי התביעה נאנס יל״ג להעצר בעיר ההיא שבעות אחדים ונועץ לפרנס א״ע בהוראת שעה, והוא אז בן י״ט שנה, ויהי למורה בבית הגביר ׳לוריא, ואולם אחרי מספר ירחים נתבטלה הסבה הראשית אשר הביאתהו לפינסק ואז נואש גם מפרנסתו אשר הביאה לו שבלים דקות וצנומות וישב לווילנא. אחרי ::מפעים שונים קצרים וארוכים אשר נסע בערים שונות לרגלי עסקים שונים בשנות ■תרי״א ותרי״ב, נמנה בשנת תרי״ג למורה בביה״ם הנפתח אז מטעה״ט בעיר פאניוועז, עשם נשא לו אשה אשר ילדה לו שתי בנות ובן אחד. ובשנת תרט״ו מת עליו אביו .והניח אחריו בת אחת וג׳ בנים, ועל יל״ג הבכור היה להשיא לאיש את אחותו "ולתמך בידי אחיו הקטנים עד בואם למחוז חפצם. ונוסף לזה אבדו לו כמה מאות *) פעולה עצומה להטותו להשכלה, כנראה, פעל עליו בעל אחותו הסופר והמשורר .מיכל גארדאן, אשר אכל לחם על שלחן חותנו כשש שנים כימי נעורי יל״ג. וכן כותב האחרון לגיסו רמ״ג בשלחו אליו את תמונתו לאמר 5 "וכי תראה אותי קצוץ־פאה ומגולח זקן וידעת כי אתה הסבות באלה, וכי תראה כי בהה צלם אלה,יש על פגי וחקוק על מצחי "ישראל" באותיות מטושטשות, וידעת כי במעל היתה גם ידך אתה, מצודד נפשות״ (ק״ג); אף כי במכתב אחר לה׳ וו״ב נותב יל״ג כלשון אחרת: "שבתו (של רמ״ג) בתוכנו מעצמה גרמה לי ׳-להודוג אח״כ למשכילי העיר שהיו מכירים אותו ובאים אליו לעתים מזמנות, אבל הוא בעצמו —כבודו במקומו מונח!— להפך היתד, עינו רעה בי והשתדל בכל מה דאפשר לרפות את ידי ולהדיחני משאתי (תע״ו).