Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 227

227 מכתבים ממידד לאלדד ׳מדברת מתוך גרונך!״ ויבטיח להוסיף על כסף המעשר אפילו עד עשר פעמים ויותר , גם יתר המסובין הסכימו פה אחד להצעת הרב. וכה היו מסיחים ומשתעשעים יחדו כל אותו הלילה , •ויתעורר הרב ויאמר: ״ר׳ מרדכי!. שלחני כי עלה עמוד השחר״. — ושם בגן התענגו הנעימים שמחה ומלכה על רב שלום. ומלכה אמרה כי אוהבת היא את השושנה, יען שלמה המלך דמה הצדיקים לשושנים, ואת המראה הלבן יען גם תכריכי אביה לבנים וכו', אח״כ אמרה מלכה אל שמחה לבוא החדרה כי הרב קורא לו, והיא כרגע נמה שנתה ־על המעקה. ויקה ר׳ מרדכי את הגבורה הקטנה על זרועותיו וישכיבה על המטה. והמסובין .נסעו לביתם במרכבת הגביר כעלות השחר, ולמחרת יוה״כ התפללו כלם בצבור בביה״מ הגדול ■ש ה ר י ת בזמנו, ובזה "תם החלק הראשון ושלמו ימי אבל דוד". אבל אחי, אל תחרד חרדה גדולה פן אבוא לספר באזניך גם את תוכן החלק השני, ואתה כבר עיף ויגע ועיניך זולגות טיף טיף. הרגע, אלדד, החלק השני עוד •לא נדפס, ולו גם נדפם לא הוספתי עוד להעביר את טובו על פניך, כי גם החלק הזה, אשר את תכנו ספרתי לך ברחבה, די והותר למען תוכח לדעת כי מספרנו החדש איננו באמת צייר כבצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. לו היה צייר אמן אז השביל לתאר בצבעים נאמנים את נבורי ספורו, את הטפוסים הישנים האלה, אשר ערד מעט כליל יחלופו ולא יודעו עקבותם ברחוב היהודים וראוים הם להשאר לזכרון בספרותנו בצלמם בדמותם, אבל עכשו שאיננו צייר כלל יצא מתחת ידו מה שיצא. * * * הנה כי בן, ברוח שמחה וצהלה נגשתי למקרא המאסף העב הזה ודמיתי בנפשי בי נגד עיני מתנוסס בהדרו היכל יקר בנוי ל״תלפיות". עתה באתי עד סופו -ועיני רואות לפני תחת היכל תלפיות רק סוכה ולא סבת דוד, רק סתם מסכה גופלת״, - ה׳ ירחם. אחיך מידד♦ :מחנים, פיון.