Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 224

פרדס 224 ולא כמוה כל האדם מה דוד ן גליל יום כפורים געה תפלה "יעלה" "מצאה נפש דוד י צדיקנו פדיום משאת ואנחה וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפ״ רוח, כי רוחו הטהורה עזבה .גויחו הקדושה כליל קדש כביה קדש בביה״מ הנדול והעף לה למרום למקום קדש הקדשים תהה כסא הכבוד מבעד לכרובים", הש״ץ ר׳ שעפטלי "לא יכול לגמור אה היעלות עד נמירא) ו״היעלות" חן נשארו קרח מכאן וקרח מכאן", רכנו עובדיה מרא דאהרא נגש אל מקום המת, שם "גחן והרכין ראשו על פני דוד הטהורים והלבנים כחיור תלגא והטה אזנו על פי דוד ושמע קול דממה דקה יוצא מפי החסיד כקול יונה הומיה" פסוקי ההלים שונים, ונשמתו הטהורה יצאה כאחד, כן מת הצדיק בנשיקה ו א כד חסיד מן הארץ, ובפקודה הרב נפתח הפשפש הקטן שבכותל המערבי בביה״מ, ושם "הניחו למשמרת שברי הלוחות גופו של ר׳ דוד" ללון כצל שדי בסתר עליון, ובמוצאי יוה״ב, אחרי שכל איש ישראל אבל לתיאבון צפיחת כדבש וכפרתו, היתה .,!.קבורה, רבי זנביל רואה־החשבון (אף על זה, כמו על העניך השדכן, ישליך המחבר שקוצים וינבלהו ככל שמות של דופי) פתח את הפשפש וכל העם מקצה בא לקבור את המת הגדול, והרב רבי עובדיה הלך כעצמו ובכבודו לנחם את מלכה כת דוד, אשר ישכר, בדד בחדר אכיר. הצר והנקי ולא ידעה עוד כי אביה כבר הלך למנוחות, "עפעפי הרב נטפו מים טיף טיף ושתי טפות טהורות מעיני הזקן נפלו טיף טיף על מצח הילדה", והרב אמר לה כי יקחנה לביתו והיה לה לאב, כי אביה עלה לשמים, ותשאל הילדה בתומת נפשה : ״בסערה? כאליהו הנביא?" ותוסף הילדה אח״ב בהלך נפש : ״בקודש! במרום! אל מקום משכן אמי בת־שבע פנה הלך דוד אבי לרעות בגן־עדן וללקוט שושנים בכרם עין גדי — ומדוע לא לקחני גם אותי לשכון בקדש וכו׳ מי יתן לי אבר כיונה ובו׳". הרב לקח עמו את מלכה אל ביה״ם, "מה נהדרה היתה התמונה הזאת — יקרא המחבר — הצדיק רבנו עובדיה בלבושיו הלבנים כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא אשר בבית ה׳ שתולים, ופרי צדיקנו מלכה העדינה הזכה והברה הצחורה והמצוחצחה״, ״צר לי — מוסיף המספר — כי אינני צייר בבצלאל בן אורי בן חור למטח יהודה, וקצרה ידי לתאר בשרד ובמחוגה את התמונה הזאת", מלכה נגשה בפיק ברכים אל משכב אביה דוד המת ותחרד ותלפת ותתעלף, "וימהר רבנו עובדיה ויתמודד על הנערה וישם ידיו על ידה ופיו על פיה ויגהר עליה ויחם בשרה", ובפקחה את עיניה פנתה פניה אל עבר אביה ותען ותאמר: ״אבי! אבי! רכב ישראל! אחה למדתני מנוער לברך את ה׳ בבקר בבקר ולאמר בכל יום תמיד: אלתי נשמה וכו' ה׳ נתן לך נשמה קדושה וטהורה בפקדון והיום בא בעל הפקדון ולקח פקדונו ובו׳ אשא לשמים ידי אבי מורי! כי בל זמן שהנשמה בקרבי אחזה בצדק פניך המאירים אבי יקירי ואשבעה בהקיץ תמונת אמי מורתי וכו׳ לך לשלום אבי מורי, חדה בשמחה פגי אמי בג״ע העליון, חלו נא בעדי בתכם היתומה העזובה סוערה עניה וכו׳ שלא ישלט בי יצר הרע וידביקני ביצר הטוב וכו"׳, כזאת ובזאת דברה הילדה התמימה אשר שאלה מקודם את הרב אם אביה עלה השמים בסערה כאליהו הנביא, ובהגיד לה הרב שאביה המת עוד בביה״מ התפלאה ותשאל בתמימות ילדותה: "ובי לא עלה עוד אבי השמימה והנהו עדיין בבית־המדרש?״ זוהי הגבורה — והגבור? "בטוהר הנתן בצניף טהור עמד בקרן זוית הסמוך לפתח עלם ■קטן אחד מילדי העברים", ה״ה שמחה בנו יחידו של הגביר האדיר רבי מרדכי יפה. והנד, ״היתומה העזובה והעניה הזאת שבתה שבי ולקחה מתנות באדם,׳ והוא לבב שמחה השוע",■