Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 223

223 מכתבים ממידד לאלדד כנה״ג יכנס.ונפוצות "התלפיות" יקבץ ל״בית אולפנא ושבת תחבמוני" חדש, ובקרוב נזכה לשמוע קול מבשר בשבטי ישראל ע״ד מאסף ספרותי חדש בשם "שמי שמים"׳ או "פמליא של מעלה". אולם מרב שמחה שבחתי בי עוד לא תם ונשלם!המאסף ועוד לא הונח לי מעצבי וטרגזי ומעבודתי הקשה. רצו העורבים לזכות את ישראל לפיכך הרבו לנו את במות ״התלפיות״, ועוד לא נתקררה דעתם ויוסיפו לתת עוד ה ו ם פ ה - ספוד גדול ״סכת דוד הנופלת״ מאת יעקב שמואל בן ישעיהו הלוי טראכטמאן. אם קשה היה עד מאד לתת איזה מושג לאיש נכרי אשר לא מבני ישראל ממאסף ספרותי כ״התלפיות" בכלל, הנה להבינהו מה טיבו של עובר זה אי אפשר כלל וכלל, בך זר הוא ומשונה הספור הזה, שאין דוגמתו נם בעבויית, אף אם העורך הראשון יה״ל הוציא אותו לשוק בתעודת־תהלה נדבקה לאמר: "הספור הזה נדפס מקצתו בהמאסף• החדשי "הבקר אור", אך להיות סגנונו נחמד ונעים ותובן הספור עצמו כלו אומר בבור לסופרו ולוקח לב הקוראים נעתרנו לחפץ הה׳ המחבר להדפיסו כלו במאספנו בלי שנוי״. משונה הוא הספור לא רק בהערותיו הרבות, שעטר לו מחברו, שנהן נמצא ציטטים מס׳ הפוליטוקה לאריסטו ומס׳ הזהר ומספרי המחבר נדפסים וכ״י, גם טעמי מצות ומנהגים, במו לזרוק שומים על הקברים בט״ב או להתנענע בלמוד התורה ובעת התפלה ובאלה, - אך עוד יותר בתוכנו המלא מתיקות סנטימנטלית מיוחדה במינה. הסבת ושמע, אלדד5 איש חסיד היה רבי דוד בהמקובל רבי נח בלי מזון ומחיה. זה הוא ראש הגבורים אשר להספור, אף בי בראשיתו גוע ויאמף אל עמיו, על ראש כבורר זה יפזר המחבר כל התהלות והתשבחות שבעולם: הוא צדיק בבל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, הוא קדוש וטהור, הוא למדן מופלג ראוי להיות מורה־הוראה בישראל "ואפילו בעיר גדולה בברך גדול של רומא" ובו׳ ונו׳, בימי חיי בת־שבע ״אשת חיקו היפה בנשים, היה דוד מפזז ומכרכר לפני ה׳ תמיד", וגם אחרי מותה צדק עליו את הדין וילחש לבת־שמע המתה ן ״לך־לך יחידה עניה תמה ונקיה, לך לך אשת נעורי מארץ תלאובות הזאת, שובה נפשך למנוחיכי, צאי מתוך ההפנה רב לך שבת בעמק הבבא ובו, עד תגדל מלבה בתנו היחידה אז אבוא אני אליך, אז ימלא שחוק פינו ובו׳", ואת מלכה בתו נשא דוד על כפים "ותהי באמנה אתו עד מלאות לה שבע שנים ותהי מלכה בת־שבע כשם אמה בת־שבע". ושטן מקטרג היה לו לדוד בל ימי. אלמנותו והוא השדכן חנוך העדולמי. השדכן הזה — אשר המחבר בעברתו ידקרהו בכל מיני שמות של דופי ז תרנגול של בית בוקיא, מנול, סמרטוט כלא כל מ* ובדומה, גם יעיד עליו כי דין נפש כזו, בזמן שבוהמ״ק היה קים ויד ישראל תקיפה, בסקילה עפ״י בי״ד הגדול שבירושלים — זה התרנגול היה פוגע בדוד צדיקנו בבל יום תמיד "לדבר בו נכבדות נערות בתולות טובות מראה ובריאות בשר". אבל דוד כסלע איתן והוא באחת שאחרי בת־שבע לא יחל יצועה באחרת עד יום מותו.