Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 219

219 מכתבים ממידד לאלדד קורא אותם בלל, משום חזקה שאינם מוציאים מת״י דבר מתוקן. אבל בבקשה ממך, צא הפעם חוץ מנדרך וקרא את הספור הזה מראשו ועד סופו, ומובטחני אני בך שתודה לי בי הצדק אתי באמרי׳ לך תמיד שהסופר הזה בעל כשרון הוא לצייר בעט אמן תמונות נאמנות מתמונות החיים. כבנות ישראל שיפות הן ורק העניות מנולתן, נם כשרונו של יכנה״ז יפה הוא אלא שעניות או עשירות המליצה המסולסלה והמשונה מנולתו לפעמים ונותנת טעם לפגם בספוריו. גם בספור זה תמצא אמנם סרח עודף של מליצות ביבליות וביחוד תלמודיות הבאות רק משיטפא דלישנא וקשות לבעל־ טעם לעכלן, גם בו תמצא אולי מיותר לגמרי את סוף הספור בדבר תקות האסירים לארגנטינא ארץ זבת חלב ודבש, וביחוד התנצלות המחבר לפני ידידו המבקר, המעידה על חוסר טעם, אבל כל אלה הם רק "דקדוקי עניות", שאינם מחסרים בלום מערבו של הציור היקר הזה, אשר בו מצוירים שני השכנים ר׳ זאב החנוני ור׳ דוב המלמד ושתי נשותיהם צפורה ודבורה, שיחם ושיגם, תנועותיהם והויותיהם ודרבי חייהם המשונים, ברשמים קצרים ובולטים, העושים רושם כביר על הקורא ותמונות .החיים במו תעבורנה נגד עיניו. נוסף על שני הספורים האלה ממין הגרוע והמשובח יש במאסף אשר לפנינו עוד שני ציורים קטנים וקלי ערך שאין שוה לטפל בהם, מלבד תמונות מתורגמות, ובבן הננו עומדים לפני שער השירים. אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי בחלק הזה מאת הערב והמועיל, הנועם והנשגב והיופי״ - אל תאמין. חלק השירים הוא אמנם מרובה אך לא מחזיק את המרובה. מלבד השיר הגדול ״דלילה״ מאת ה׳ דוד פרישמאן, אשר אם אמנם גם בו באיזה מקומות המוזה צולעת על ירבה, אבל יש בו הרבה דלתות טובות ויפות באמת, המתארות בעוז את המלחמה הפנימית בקרב לב שמשון הגבור בין אהבת בשרים לדלילה היפה בבנות וחובת נפשו לעמו,-לא תמצא בהמון השירים לא נשגב ולא יופי, לא בששת השירים של מר יצחק ראבינאוויץ איש קאוונא, המקונן על צרת הכלל של "יונתי אומתי" ועל צרת הפרט של ביתו הדל, שאין בהם, ר״ל בשירים האלה, לא רוך ולא נועם של פועזיה אמיתית, רק מליצות עבריות שכבר דשו בהן הרבה "משוררים" שקדמוהו ואינן משאירות אחריהן כל רושם בנפש הקורא 5 לא בשני השירים מאה הרב נפתלי הלוי, אשר בשיר הראשון "שיר נכבד" לכבוד ה׳ שיללער שינעסי מפארו המשורר ומרוממו על כל תהלה, ובשיר השני "שיר תלונה" בא המשורר בתלונה עזה על אשר לא נתכבד במענה על השיר הנכבד ומהתל בה׳ שינעסי על חקרו בקדמוניות בלות ואל שיר כתוב מבן דורו איש חי רב פעלים ״השמן לב ערלה אזן משמוע״; י אף לא בשירים האחרים, הנושאים עליהם שם שירים רק באשר הם כתובים בחרוזים כנהוג. ובלחש אמפר לך בי גם המשורר יהל״ל והמשורר הצעיר ביאליק לא הביאו לתלפיות