Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 218

פרדס 218 הספור כביכול את המשפט שהמספר מוציא על נבורו חמיאל, אשר רבים מנבורי הספור וגם איו״ב בעצמו שולחים את כל מגפותיהם אל לבו, כי הוא "מפטפט הרבה בלשונו ומתיהר מאד במליצותיו", או כאשר יאמר צלף ביק על מאספו של חמיאל זה בי "מלא אותו בהבלים ורוח, בקש ובנבבא",או כאשר יאמר אותו האיש בלשונו הנקיה על סופרים אחרים שהם "כדים ריקים המזופתים מבית ומחוץ בזפת המליצה והם מלאים מים סרוחים המעלים צחנה ובאשה באף כל מבין אשר אף לו להריח/ ובאמת ״פטפוט בלשון והתיהרות במליצות״ כמו בספור הזה לא קראתי זה כמה אף - בספרותנו העברית, העשירה בסופרים פטפטנים. למען יהיה לך מושג נכון ממין ״ספרות״ כזו תקח לך מועד לקרוא - לא חלילה את כל הספור'המכיל 50 עמודים, ה׳ ישמרך מנסיון קשה כזה!- רק את הפרק האחרון, שבו מתוארה אספת צעירים חו״צ משכילים, המתוכחים בדבר הספרות העברית והמליץ והצפירה בפטפוטי מלין ובבל לשון של חרוף וגדוף, כתגרניות בשוק הדנים ממש. הנבורים מדיינים ומריבים זא״ז עד הבאה והקורא האמלל קורא עד הקאה, באופן נורא שלא תובל לשער בנפשך טרם תקרא את הדברים בעצמך. לא אפקוד אמנם על איו״ב ממינסק על בואו לערוך כעין ספור והוא חסר בשרון לזה, כי רוח הוא באנוש. אשמים הם בזה בעלי' המאסף, אשר טרחו ואספו רק "ממיטב תבואת ספרותנו ומחלביהן". אולם על זה ראוי המספר לדבר משפטים עמו כי מכותלי הספור ניכר, שלא רק המספר אירב בעצמו היה ונברא, ב״א נם בל הנמרים אשר יצר לשחק בם הם אנשים חיים בעיר מנורו,■ מורים נם סופרים, וכל עיקרו של הספור אינו בא אלא לערוך חשבונות פרטיים, וכונתו פשוטה לעשות נקמות באנשי חרמו ע״י כתב־פלסתר חקוק בעט ברזל לדראון נצח... ובלחישה אנלה לך שיש לי יסוד לחשוב נם זאת, כי עזרא הסופר הנזכר פעמים רבות בספור הזה ואשר עליו יאמר אחד מראשי מתנגדיו בי "בל זאטוטי סופרים פטיטים שאינם אלא זיטוטים הנה הנם לנבי מאמרי עזרא בשחק מאזנים, כננס בפני הענק וכשביב בפני האבוקה, כי כבר איתמחי האי נברא, בבר קנה לו זכות אזרח בהספדות ובבר רכש לו נם לגיונות של קוראים אשר תזוח דעתו עליהם לכל מבטא היוצא מעטו״, - עזרא זה אינו אלא המחבר בכבודו ובעצמו, הוא ולא אחר. אם נבונה היא השערתי, שזה כמעט אין ספק בעיני, אז קשה באמת למצוא שם הנון הראוי לדרך החדשה בספרותנו שבחר לו בפעם הזאת איו״ב ממינסק. תחת זה קראתי בעונג את הספור ״אסירי המלך - מתמונות החיים בערי ליטא הקטנות" מאת י״נ גאלדבערנ. יודע אני, אחי אלדד, שאינך מן המכירים. זמוקירים את כשרונו של המספר הזה. זוכר אני שהיית רניל לבנותו בשם פטפטן, י כמדומני שהוא בבר נכנס אצלך בסוג הסופרים שאתה מדלג על דבריהם ואינך