Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 214

פרדס 214 ואל יהא הדבר הזה קל בעיניך, כי לאו בבל שעתא מתרחש סופר בזה בין סופרי ישראל וביחוד בין סופרי "התלפיות". בעה״ם. הואי, לפי דבריו, איש שהציב לו את הרבנות למטרה בחיים, והוא שופט על מצב הרבנות בזה״ז למראה עיניו מקרוב. הדברים בכלל אינם חדשים ונם העצה היעוצה מאתו לתקן איזו ישיבה מן הישיבות הגדולות בסדר ומשטר יפה לפי רוח הזמן, למען יצאו משם רבנים הראוים באמת לשם הנכבד הזה, אף היא אינה חדשה. אך צדק בעה״ט באמרו כי דברים כאלה ייאע״פ שישנים הם לא אבדו מאומה מערכם וראוים הם להשמע". אמנם גם המאמר לא אבד מאומה מערבו אם לא נכתב באריכות יתרה ואם חסרו בו ציטטים מאגרות פרטיות של פלוני החכם בוויען ואלמוני החכם בברלין. בכלל-בנוגע לציטטים מאגרות פרטיות תוכל למצוא ב״תלפיות", תלי תלים. עורך אחד יודיע בשבטי ישראל נאמנה בי לפי דברי מר בריינין מו״ל "ממזרח וממערב״ במכתבו הפרטי אליו ״הבטיחו גם גדולי סופרי האירופים כלערוא באליע, געארג בראנדעם ולעא טאלסטאי ועוד לשחד מכחם בעדו", והעורך השני יספר לדור באחת מהערותיו כי הסופר ירובעל כותב לו באחד ממכתביו: "קרוב הדבר כי אשרוף כל המכתבים והמאמרים העברים הישנו ת״י שעולים למספר אלף". ובעקבות עורבי המאסף הולכים גם רבים מסופריו, הכל במנהג בני־בית בינם לבין עצמם. נדלג על איזו דברים קטנים וקלי ערך ונבוא לשער השני "אוצר הספרות". המאמר הראשון בחלק הזה הוא "מקרא ותלמוד" מאת נחמן נתן בא״א החד יהודה ליב ז״ל טאראשצאנסקי. המאמר הזה בארבעה פרקים, המכיל 20 עמודים גדושים, בא לפרש ״מאי מבעה״ ו״כאשר יבער״, והמלה מספחות ביחזקאל, גם להעיר אזן הקורא שהמשורר יל״ג טעה בזה שהשיג על מרן הב״י בדבר השם הלל, כי באמת לא כן דרכי הכתיבה לחז״ל כמו במקרא, ורגילים הם לכתוב מלא במקום חסר. במאמר זה אפשר למצוא איזו הערות טובות ונכוחות בשרשי לה״ק, ובעה״מ כנראה הוא מומחה במקצוע זו, אך ארכן הוא יתר מדאי ותהת להעיר הערה קצרה הוא מרבה דברים תלי תלים על כל קוץ וקוץ, כאילו הוא מאיר עיני חכמים בדברים נשגבים העומדים ברומו של עולם. ובאמת כל דרבי המאמר וסגנונו מראשיתו, המעידה על ארבעה פרקיו כי "שלשה מיטיבי צעד וארבעה'מיטיבי לכת" עם הפתגם התלמודי: <.אנ״ן (ר״ת אני נחמן נתן) דשכיחי... גבן רמינין אנפשין ומעייניך, עד סופו המעיר לעולם כי את המאמר הזה כבר שלח לדפום בשנת תרמ״ח ל״האסיף", ואילו היה יל״ג חי בתוכנו עתה וקורא אותו אז בל״ם היה מודה על שגגתו נגד מרן הב״י, רק כעת "שם יובא "ביתה יוסף" ע״ד הכיפוף אשר בפי אמתחתו אשר נשא עליו חרפה ויראה יהודה ויודה וכר ויסלח לו צדיק״, - כל דרכי הסגנון הזר הזה מעידים על בעה״ט שאחד מזקני ת״ח הוא מביהמ״ד הישן.