Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 211

מכתבים ממידד לאלדד 211 ■נודע לך; אך מלבד הכמות גם איכותו של ספר לא מילתא זוטרתא היא. הבה ואעביר קצת טובו של "התלפיות" על פניך. הנני אומר קצת טובו ולא כל טובו, בי אז היה עלי לכתוב לך מנלה ארוכה "כאורך הנלות", והכסף מאין ימצא לי להוצאות המשלוח. ובכן פסחתי על. הרבה דברים קלי ערך, והריני מוכן להזכיר לפניך רק את היותר חשוב וראוי לזכירה, ונם זה בלשון קצרה ככל האפשר ולפעמים רק ברמיזה, ודי לחכימא. ראשית כל חפצתי לדעת את פתרון השם של המאסף. מה זה ״תלפיות״? אמנם ידעתי כי המלה תלפיות נמצאת בכתובים, אך הלא נחלקו המפרשים בפירושה ובמאן סברי בעלי המאסף? ובראותי בתוכן הענינים מאמר בשם "תלפיות" מאת נ״נ טאראשצאנסקי מהרתי לפנות אליו וראה זה מצאתי:1 המלה הזרה הזאת בשיה״ש שאין לה דומה הוא תל שכל פיות המפרשים פונים בו לבארו בכמה פנים שונים, עד שיתכן לקרוא עליה: "אלף המנן תלוי עליו כל שלטי הנבורים". בעה״מ מבאר את המלה הזאת שהיא יונית, ומקורה תרפיות כלומר מנדל נצחון, ואני לא אדע אם צדקה דעתו או לא. אך איך שהוא, הריני נכון לפעמים לדייק בשמא, ובכן הבריק תיכף במחי הרעיון אולי השם ״תלפיות״ סימן רע לו, למאסף הספרותי הזה, שנם הוא זר ובעל כמה פנים שונים ואין לו דומה. אם קלעתי אל השערה בהשערתי :זאת תראה ותוכח להלן. הנה העורבים עומדים נצבים ״ליד שערים״ ומודיעים נאמנה לאמר: "ברית ׳כרותה לכל סופר ולכל הונה דעות ומחבר בשעה שהוא יושב על האבנים ויצירי רוחו מפרכסים לצאת! מבטן יצירתם לאור החיים, להודיע טבעם ומהותם וצביונם המיוחד להם". אמנם העורכים בעצמם לא יכלו לבאר לנו בכל המון דבריהם את טבעו ומהותו וצביונו המיוחד של יציר רוחם "התלפיות", "המפרכס לצאת מבטן יצירתו לאור החיים". אבל חידוש נפלא אפשר לראות בהקדמה זו, חידוש ש״אין לו דומה״, ממש שני הפכים בנושא אחד. שם אתה מוצא ענותנותם הנחלה, שיודעים הם את שפלות ערכם כי כננסים הם לנכי ענקים מול המאספים הקודמים וכדומה; ושם אתה מוצא את נחלתם העולה למעלה עד אין קץ, כי הצליח חפצם בידם להוציא ״מאסף אשר יאסוף בקרבו ממיטב תבואת ספרותנו ומחלביהן, יאחד את הערב והמועיל, הנעים והנשנב והיופי ובו׳; היכלנו אשר בנינו לתלפיות: עליותיו לשכיו, ננזכיו ואתיקיו מעשה צעצועים כולם כלולים בהוד ויופי, אחוזים ומשולבים בפטורי ציצים ומקלעות פרחי תפארה, ויקרא לח נודדשלום, היבל־־כל־יכיל, ברכא הכולא ביה;, והיה כל מבקש דעת ודורש תושיה, ובא אל הבית הזה ואסף מלא חפניו תבונה, ואמר אין זה כ״א בית אולפנא ושבת תחכמוני* חכמים יבואו בו וכר; ,,ספרנו הוא אוצר בלום, חנות מזוינת ומרובה מחזיק את המרובה וכר ועמלנו לאסוף