Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 208

פרדס 208■ פחות, שקשות היו בעיני ולא עלו יפה על פי פשוטה של לשון בני־אדם. אולם הנני יעובר בשתיקה על רבות מהן, שיש להמליץ איזו זכות עליהן ולישבן בדוחק, וארשום בזה לפניך את המליצות הקשות, אשר ברובן יש לי רשות לקוות כי נם המחבר הנכבד בעצמו יהודה לי, לו העירותיהו עליהן, שלא בך ראוי לכתוב ספר פרוזי: ״יענום בלי חמלה וידכאום לפני עש" (ע׳ 5; מליצה וו נשנית בע׳ 9) , "ואל מראהו ילא הוטל" (8) , ״ומשפחתם הכי נכבדה"(9) , "התכחשו(האנוסים) למראה עין ויאמרו לאל סור ממנו״ (שם), ״פן ימתק בפיהם סודם" (10), ״וכמו שער הוא כנפשו״ (11) , "תחת שואה התגלגלו אז ולא נודע מקומם איה״ (12) , ״נשאת אימיך אפונה" (14) , "להכין לו תמרוק ברע" (18), ״על פגי כלו השליך הם" (17; מליצה כזו במקומות רבים אחרים), ״צעיר רודה" (27, ובע׳ 79 ״צעיר דודם"), ״מוצק לא רחב״ (29) , ״יסכהו צאלים צללו" (30) , "את אשר לא פלל לראות הישירו עפעפיו לנגדו״ (31) , ״אם נוסיף להתנות אהבים״ (32) , "ותקח אזנו שמץ מנהו״ (34) , ״ויחונן עפר רגליה" (35) , ״אקחך אלי ואתי ממעונך כלה״ (36) , "בנתיב לא ידעו עיט" (37) , ״בשתיהן שררו מלכים יושבים לכסא" (38) , ״המליטה המלכה בת״ (39) , ״ולא נתן פוגת לבת עינו" (40) , ״גבר לאמונה״ (41) , "וילוד. להם מכספו ומכהו שחד בעדם" (שם), ״לא נסע יתרה בה׳' (שם), ״נוחל אבדה תקותו" (45 ועוד במקומות אחרים), "אשר אהבה סלה״ (46 ועוד במ״א), ״ימי אשרה כחלום עברו וכילק פשטו ויעופו״ (47) , "תגיל נפשה ולפניה תדוץ דאבה״ (50) , ״בהופיעה על עצתו" (57) , לה כלה שארי ולבבי סלה" (62) , ״ברגש קדש וצקון לחש" (שם ועוד במק״א), ״בשדה מלחמה ובשבת תחבמוני״ (65) , ״ולא חדלו אנשי דמים לחרוך רמיה צידם" (66) , ״ויצוריה כמו התמוללו" (67) , "בה תמצא בקן ידו לקהת נקם" (69) , ״ועליך להסכין היות בודדה במועדיך״ (70) , "הנדע שלו בבטננו ובמבחר ארצנו זרים ימשלו״ (שם), ״ומאז תוקיר שמו מפז וכצנה רצון תעטרנו" (71) , "וההמון הריע לקראתו והידד כדורכים ענה" (47) , "הביטה אל אור פניה וכמו חלב ודשן שבעה נפשו" (שם), והנה קדמו שרים אחרי נוגנים" (78) , ״ערב כזה הנה ירחק חק״ (84) , "יאמין בה אמונה אומן" (90) , "ובאשר עמד שם נפל שדוד ויחבש פניו בטמון לבל יראה ולא ישמע שמץ דבר״ (93) , ״ואסע כעץ תקותך״ (94) , ״עד בריחי שאול ארדפך" (97) , "אך שבה ותאזרהו שמתה״ (101) , ״השיגוהו כמים בלהות" (105) , "גם האמיץ בגבורים נתן ראשו מים ועיניו מקור דמעה" (110), ״והם (החיים) היו עלי משאת עלי חרפה" (112), "כל עוד חיה איזבלה ונשמת •טדי תחיינה" (118), ״טרם תתני פוגת לך" (שם), ״והמתנוסם ברצי בסף" (120), ״בנתיב הצר השת חשך סתרו״ (121) , אולם אטו בי רובלא איזול ואחשוב לך את המליצות ממין זה הנמצאות בכל הספור. הן עוד נשארו לפגי יותר משלשים עמודים בחלק ראשון, מלבד חלק שני שלם, ואין לדבר סוף. אך נם אלה שרשמתי בזה לפניך דין להוכיח כי נם הטוב שבפוריסתים מועד למליצות סרות טעם. אמנם כמעט כל המליצות האלו שהבאתי לדוגמא, ה׳ ה״ש לא מלבו הוציא אותן כי ממקור קדש יהלכו, מספרי התנ״ך, אך הוא הלא ידע ויבין כמוני ובמוך שלא הרי הלשון בפרוזה פשוטה כהרי הלשון בפועזיה נשגבה, ואם יש רשות או לפעמים גם חובה למשורר להביע רוחו ותועפות