Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 206

פרדס 206 או רפה, בשפתנו. אחרי כן בא לידי איזה פעל ועוד הפעם שטן בדרך: מעין זה יש בשפתנו, אך עצם דיוקו המרבה. אולם חוסר מלים עוד לא הציק לי בל בך כמו חופר ניבים ומבטאים. הנה לפני מבטא פשוט, הרגיל בשפות החיות הנודעות לי, ובעברית אין דוגמתו. מה יעשה המתרגם שלא יחטא? לתרגם מלה במלה אי אפשר בלל, שאין לזה כל מובן בעברית, ומבטא עברי דומה לזה ג״ב איננו. חשבתי לא מעט עד שעלתה על לבי איזו מליצה תנבי״ת, שיש לה איזו שייכות לזה, והעליתיה על הגליון. אבל פה קם מתנגדי העומד על גבי וילחש באזני: מליצה זו בפני עצמה אולי יפה היא, אך באן יש לישבה בדוחק גדול. העברתי קו על פניה. וכתבתי תחתיה פסוק אחר, ומתנגדי הוסיף לקטרג גם עליו: הן פסוק זה במדרש פליאה הוא ועצם בונתו סתום וחתום גם לפני הקוראים וגם לפניך, והונאה זו למה?. מתחתי את הקו גם על מליצה זו ובקשתי ומצאתי אחרת נאה ממנה למלאות בה את חסרוני, אך מתנגדי הקשה לא חדל לקטרג: פסוק זה עולה יפה בזה רק לפי פירושו של מפרש פלוני, ועליך להעיר על זה את אזן הקוראים בהערה מפורשת למען ידעו, כי לפי דברי מבארים אחרים זר הוא ואין באן מקומו. ואחרי אשר בעמל רב זכיתי למצוא מבטא נכון בעברית ולרשום אותו בלי ערעור מצד מתנגדי, פניתי אל המבטא שכנו הקרוב אליו ועוד הפעם צרה וחשבה, עוד הפעם חליפות מליצות וגלגול פסוקים ואין נחת. בקצרה, במעט אין לך מאמר שאין קללתו מרובה משל חברו. אחרי "שתים שלש דלתות" נוכחתי עד מאד כי עבודה זו, שאמרתי קלה היא ומשעשעת את בעליה׳, דורשת יגיעת בשר ורוח ומתשת בהה של אדם. ובאותה שעה הרגשתי כנגד זה כי הם, בעלי־המליצה, לא "יצרו צעדי אונם" בעבודה כזו ולפניהם לא "יקצר המצע מהשתרע״, הם ״יתהלכו ברחבה״ ולא ידעו מחסור כל דבר. החסר מליצות הוא ספר התנ״ך? להנחיל אוהביו יש ויש עד בלי די. ובבן המליצה תענה את הכל, ועל כל * פשעים וחסרונות תכסה בידה המלאה והרחבה . תם אני ולא אדע איך עלתה גם ביד הסופרים החדשים מ״הפשוטים" לעשות את העבודה הזאת על פי דרכם. קשה לי להאמין שהם הצליחו על נקלה לברוא ניב שפתים ולמצוא או להמציא מבטאים דרושים לכל חפציהם ולא הרגישו כל דחק ומחסור. בבל אופן דבר זה הוברר לנו ע״י נסיוני, שכל האומר יש לנו שפה שלמה אינו אלא טועה או מטעה אחרים. כעם ישראל, שאין בו מתום, כך היא שפתו. יש לנו רק ״שברי לוחות״, רק התיבות התיבות, אבל לא שפה שלמה ומתוקנת וגם לא מעין זאת. טוב לסופר באחת השפות החיות, שהוא משכים ומוצא הכל מוכן לפניו, והמתרגם משפה אחרת ילך לבטח דרכו ולא ידע מחסור כל דבר, ותרנום עפ״י רב רק מלאכה ואינה חכמה וכמעט הכל מוכשרים לה. ולרש אין כל, זה המתרגם העברי אצלנו, העני במלין ודל במבטאים, ועליו לפעמים לא רחוקות