Pardes
- Journal
- Pardes
- Volume
- 3 (1896)
- Date
- 1896-01-01
- Page
- Seite 196 (sequence 206)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 66% known words query
- IRI
…/8003959-8004574--823-8004779- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
פ ר ד ם 196 על פני עור החולה או בקרביו, כי מיום התלם להיות נועדו להלוך תמס ולאט לאט יהרסו גם הם גם סביביהס ויהפכו לפצע חבורה ומכה טריה, אשר מטבעם עפ״י הרוב להתרחב ולהרוס לפעמים לא לבד רקמות העור כי אם גם מגשר ועד גידים ועצמות, ובכן אץ כל ספק כי ה פ ש י ו ן או ה ת ר ח ב ו ת הנגע יבאו. במחלת העגבת, וגם יבאו למכביר. ועתה נעבור כמעט רגע על יתר דברי המחבר׳ אדות העגבת. ״על דבר מחלת העגבת (370111115)״ - יאמר המהבר בסוף פרק ח׳ - "שנסו אחדים מהרופאים למצוא את עקבותיה בפרשת צרעת, לא נוכל להגיד מאומה, כי כשם שלא נוכל להוכיח מן הכתוב במופתים נאמנים את מציאותה בימי מהן התורה, כן לא נוכל גם להכחישה. המחלה הזאת תגלה במראות רבים שונים מאד ועל כן יוכלו גם דברי הכתוב ל כ ו ן אליה, אם אך יודע לנו מן הצד כי היתד. המחלה הזאת מצויה גם אצל המצרים והיונים הקדמונים״ (שם, 68) . מן הדברים האלה נראה כי המחבר גם הוא בנפש חפצה נוטה לההנחה כי אולי המחוקק כיון להעגבת בדברו על הצרעת. אך הפלא ופלא הוא מדוע ועל מה זה מצאה הגזזת חן בעיניו יותר מן העגבת, אשר עליה יעבור בדברים מעטים, בעת אשר להגזזת הקדיש דברים למכביר ויתבונן בה ויתאר אותה לכל פרטיה ויציגה לפני הקורא בתור מחלה אשר היתה ב י ח ו ד לנגד עיני המחוקק "ואליה כיון את דבריו". הלא העגבת בכל סמניה ומראותיה ראויה להתקרב לצרעת התורה על אחת שבע מן הגזזת, כי לה, להעגבת, יתר שאת ויתר עז בכה התדבקותה מאדם לאדם ויש בה גם שאת וספחת ובהרת, ר״ל: 1) שאת במובן כתם נשא על פני שטח העור, אדמדם כעין הנחשת, המכונה גבנון מעט (0301113), ועוד זאת כי גם כתמי העגבת מצבע השושן(0505130־0 יש להם גבנון מעט בתוך במרכזם, הנרגש ומוחש באצבע המגששת. 2) ס פ ח ת וכן גם שמה:ספח ת־ה עגבת (.111111103^7§ 13815ז50?). 3) בהרת, זו בהקרריהעגבת (גמט11110ג!1ק7§,1113־161)161100). ומלבד כיל אלה יש בה מכה ט ר י ה עם ב ש ר חי אשר בהגלידו יהפך לצלקת, בעת אשר בהגזזת לעולם לא יבאו. והעולה על כלנה, היא, כי לה להעגבת, יש שלשת סמני• הטומאה: מראה עמוק נבצלקת ובנגע הונטערי), שער לבן יבבהקת שלה> ועלולה היא גם ל פ ש י ו ן (בהנגעים הנזכרים למעלה). אם כן איפוא אדמה כי משהי אלה, ביחוסן לצרעת ההורה, להעגבת משפט הבכורה, כי אם אמר המחבר לדבק טוב בעשותו מן הגזזת והצרעת אגודה אחת, עאבו״ב זאת יאתה להעגבת, וכשם שהמחבר ישאל את פי הפרופיסור מינך: במה נופלת הגזזת מן הויטיליגה? (שם 77) , כן אשאל את פי המחבר: ובמה נופלת העגבת מן הגזזת? ועוד זאת, כי