Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 194

פרדס 194 בשפת עבר ציורים נאמנים מתחלואי העור למיניהם, אשר רובם נכלם יצאו מתחת ידו כחרותים בעט ברזל,_ מעשי ידי אמן וחכם חרשים, ונצבים במו חיים לפנינו. מגמת חפצי פה רק להעיר על איזה שאלות הנוגעות לעצם חכמת הרפואה, וביחוד •על השאלה העקרית: הצלחה בידו למצוא את החדה, מה היא צרעת התורה? אמנם כן, את שמות הנגעים בכתבי קדש באר המחבר עד היסוד בם, תמונות מחלות העור אשר התוה לנו ויצינן בבולטות נכח עינינו מתאימות בד בבד עם מציאותן בעולם המעשה, אך הפרשה הסתומה אשר אבה המחבר להסיר ממנה המסכה הנסוכה עליה, נשארה כמקדם סתומה וחתומה כבשבעה חותמות, והשאלה: ■מה היא צרעת התורה? לא נודעה על בוריה כאז בעתה, בי למרות שלשלת כל הבאורים וההשערות, אשר הציע המחבר הנעלה במאמרו היקר, לא עלתה בירו להוכיח אל נבון, כי הצרעת היא היא הגזזת (5ם^זבן5ם10 63קז116) אשר תאר לפנינו ביד חרוצים. ולמען יוכח הקורא, כי בן הוא, אנסה לעבור על הפרקים הנוגעים לעצם השאלה , ואלה הם דבריו: "הצרעת שבתורה אינננה מחלה מיוחדת כי אם קבוץ של מחלות שונות זו מזו והצד השוה שבהן בי תוכלנה לפעמים להתדבק מאדם לאדם. אבל מכל המחלות האלה, כנראה מקריאת הכתובים, מחלה אחת ה י ת ה ביהוד ל נ נ ד ע י נ י המחוקק ואליה כיון את רוב דבריו, המחלה הזאת היא ה אבעבועה הגו ז ז ת, מפני שבה נמצאים כל שלשת סמני הטומאה: מראה עמוק מן העור, השער יהפך ללבן, ועלולה היא גם לפשיון וכר״(״היקב״ צד 66). כידוע לבל חכמי הרופאים העוסקים במחלות העור, האבעבועה הגוזזת, אם גם בין המחלות המתדבקות תתחשב (בי החת השפופרת המגדלת, באשר העיר בצדק גם המחבר, נמצאו בקשקשיה פטריות דקות מן הדקות, סבובות ושלובות־ זרוע המכונות 70611611״!) , אך טבע המחלה ובל הליכותיה וחליפותיה ובל סמניה מעידים, בי אין ממנה לנושאיה ולהנדבקים בה אף שמץ דבר סבנה, בי נום בריא אולם ומבי המחלה הזאת אינם רפי בה ואין אונים כמכי שחין ובעלי ראתן, וגם בה התדבקותה אך מעט מזער הוא ולעולם לא נהיו בה לאמכהטריהולא בשר חי, אשר המחבר בצדק יחשבם בין הסמנים היותר נכבדים בסמני הצרעת (שם, 67) . ועוד זאת בי הקשקשים במרכז הגזזת אינם בשום פנים לבנים בשלג כי אם ■מצבע צהוב־לבן מעט או ירקרק־לבן, וגם רפא ירפאו על נקלה את הגזזת במשוח אותה בבורית ירוקה (115)1־11▼ סק&צ). אם בן איפוא בכל אופן לא יתקבל הדבר על הדעת בי בעבור מחלה קלה בזאת צותה התורה לשלח את החולים בה לשבת מחוץ ■למחנה, ובכן אין גם רגלים להשערת המחבר כי הגזזת היא היא צרעת התורה וכי המחלה הזאת היתד, "ביהוד לנגד עיני המחוקק ואליה כיון את רוב דבריו".