Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 188

פרדס 188 בידו התעצב מאד. ויהי הרב עצוב, הרבנית עצובה, ״והרב מטעם״ סר וזעף, ועצבת נוראה בכל העיר. ושם נקרה פרוש אחד מן החדשים, היינו שידע קרוא וכתוב עברית וקרא לפעמים במבתבי־העתים, ושמע שמועה שעוד עתה עוד ישנה "ארץ ישראל" בתבל, בי לא נשארה הארץ ההיא, כמו שידמו רבים, רק "בסדור התפלה", אבל היא ארץ כבל יתר הארצות, ארץ ממש בפועל, בהודו ובכוש; וישנם עוד עתה יהודים החובבים את הארץ ההיא, ובחבתם הראו נפלאות, בי החיו את הארץ הנשמה, והקול הולך מסוף העולם ועד סופו, בי נתל מאד הכח החיוני אשר לאדמת ארץ הפלאות ההיא. ותהי עצתו אל הרב והרבנית והרב מטעם, שינסו לערב מעט עפר ארץ־ישראל בחמרו של הגולם. ובבר היה לעולמים גלמים מתים גושי עפר, שלא היה בהם רוח חיים כלל וכלל, ויקומו ויעמדו על רגליהם ויהיו לנפש היה ופום ממלל רברבן מאז נתנו בהם מעט עפר ארץ־ישראל. ובכלל אבק הארץ ההיא יעשה נפלאות, ממש יחיה מתים, ורבים מישני עפר הקיצו לתחיה. וישמע הרב את דבריו, ותשמע הרבנית, וישמע גם הרב מטעם - וישימו אל לבם. ראשית דבר, עיין ר׳ שלומיאל בדין אם אפשר להתיר תערובות כאלה, אחרי שארץ־ישראל הוקצה למתים לקברות. ואם מצד זה אפשר להתיר - אם אין נזה משום "עליה בחומה", משום "ובחקותיהם לא תלכו", ובכלל אם מותר עתה באיזה אופן ליהנות מארץ־ישראל; או היא אסורה במגע ומשא. ויבקש בספרים וימצא צדדים הרבה לאסור ולהתיר, ותהי ההלכה זו אין ולאו ורפיא בידיה. הרבנית גם בן לא האמינה בסגולת הארץ ההיא, כדרך רוב בנות ישראל המאמינות בבל דבר שבעולם רק לא בסגולות ארץ־ישראל. ״והרב מטעם״? ... - הוא היה בתם וכשאינו יודע לשאול, ויביט על כל אלה כתרנגול בבני־־אדם. הוא אמנם שמע בילדותו, בבית אביו החייט, בי ישנה ״ארץ־ישראל״ - אבל מאז נכנס לבית־ספר העירונים ועד שגמר את הק למוריו במחלקה הששית של בית־־הספר הבינוני, והעיקר מאז ״יצא לרבנות״ שכח לגמרי את תורת רבו נהדר ותורת בית אביו, ולא שמע את שם הארץ ההיא וכמעט שלא האמין במציאותה. ולמד קל־וחומר מקלפיו: הן, אמר בלבו, ישנם בשחוק הקלפים סגנונים הרבה, כל העמים הגדולים והארצות השאירו ״רושם״ על ״השדה־־הירוק״, יש סגנון צרפתי, רוססי, אנגלי - וסגנון ארץ- ישראל אין. אות הוא כי אין ארץ כזו, ואם ישנה - כמוה כאין, אחרי כי אין לה שם וזכר בעולם הקלפים. ואם כן אך לשוא נבקש בעפרה כחות נסתרים, ומה עוד "כת החיים״. - הפרוש אמנם עמד בדעתו, כי ישנה ארץ כזו, ובי הוא בעיניו ראה כמה גולמים שעמדו לתחיה על ידה, ובכל אופן, דבר זה אם לא יועיל לא יזיק. ויגמרו אמר לנסות כדבריו.