Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 183

183 יהושע העשל שור -את קיום המצות לבלתי־אפשרי", ומדי כתבו נגד הרבנים ידע להוציא את "הצדדים ׳הגחבנים" שבספריהם ויציגם לראוה בם *) . ולא אמר די בדבריו הקשים נגד הרבנים ובמלחמה נגד מנהגים ודינים מאוחרים, בי הוא שאף לגדולות מאלה, ויאמר לרופף יאת יסוד היהדות ולקעקע את האבטוריטט של התלמוד, כי הוא "מעשה אנשים רבים וידים רבות ושונות היו ממשמשות בו דור אחר דור" ובי הוא "קובץ ענינים .בלי סדר, אשר באו בו דברים הנאמרים לשעתם ולמקומם מפי אנשים שונים בדרכיהם ובתכונותיהם, דברים דסתרו אהדדי גם בדת גם בדין גם במוסר גם בדרך -ארץ״; ביהוד השתדל להוכיח, בי "בעלי הגמרא לא ירדו לעמק המשגה והוציאו משפט מעקל".ובי "כמה הלכות ודינים ותקנות וגזרות נתוספו נבתלמוח ע״י תלמידים ■שלא שמשו כל צרכם, וכמה ספורי הבל וגוזמא ואגדות משבשות הדעות באו ע״י ..סופרים מהבילים ופתאים", ע״ב "כשם שהיתה הרשות בידם לשנות ולבטל ולתקן תקנות כפי צרך מקומם ושעתם, כך הרשות נתונה לחכמי כל דור ודור לשנות .ולבטל ולתקן תקנות נאותות למקומם ושעתם״, יען בי "רוח אלהים אינה מדברת מתוך גרונם ושל חכמי התלמוד) ואין אנו אחראין תמיד לדבריהם וגזרותיהם ותקנותיהם ולא נופלים אנחנו מהם לשנות ולבטל ולתקן תקנות חדשות הנכונות ונאותות למקומנו ושעתנו״.-וילך הלאה בחקירותיו החפשיות להרגיז גם את מוסדות .בתבי־הקדש, וילך בעקבות הה׳ קענניקאט (לא־יהודי) לנסח נוסחאות חדשות בכה״ק, להראות כי לא נשמרו בטהרת נוסחתם המקבלת בידנו. ובכל אלה השאיר עוד בחלוציו הראשונים מקצת אוריגינליות לתורת ישראל ולספרי התלמוד, בעוד אשר ממחברתו השביעית והלאה הוא מכחיש גם במקצת הזאת ונותן את כל התורה הכתובה והמסורה לפני העתקה מתורת צ ו ר ו א ם ט ר, ותצר עינו גם באמונותיהם הטפלות של בגי עמו, ויוכיח כי גם הן לקוחות מפרס, והוא מביא מאמרי חז״ל "הנובעים ממקור פרם" ומאמריהם "הנובעים מהתנגדות לדת כרם" גם הרבה "מאמרי הלכה ודין ומנהגים אשר הקרו ממקור הפרסים" להוכיח, כי ״ספרי הפרסים וספרי ההודיים היו למקור לחז״ל הקדמונים והאחרונים, וישאבו בששון את מימיו להשקות בהם את פרדס ההלכות והדינים, הדעות והמנהגים, המדרשות והאגדות". ויעץ אשר לא ידע את הורת הפרסים מהמקור הראשון, כ״א מהעתקות -אשכנזיות וצרפתיות, ע״ב חזר בהרבה מחקירותיו אלה אחרי העיון וההתבוננות, וביחוד משהחל ללמוד את לשון י ו ן ולקרא בספרים ע״ד אמונת היונים ותורתם, כי מהעת ההיא נ ת_י ן נ ו מאמרי חז״ל ואם לא נבעו בעצמם ממקור יון אז נבעו *) כמו: אם מותר לבא על אשתו כשהיא מעברת, שמא תלד נקבה והו״ל "בא על בתו״: אם יחזרו בתולי ניורת שנתגירה; מעשה באשה שזנתה וטענה בב״ד, כי שד בא עלית;והרב מלובלין הכשירה לבעלה ועוד כאלה,