Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 182

6 ר ד פ! 182 ויהי לרופא־חולים בברנדי, וכל המשכילים הצעירים דרשו לשבגו-והרופא הזה השפיע הרבה על מהלך רעיוניו של יה״ש. ממנו למד להלעיב ברבנים וכמנהגי ישראל, עד שהתפתחה בקרבו רוח שלילה במרה נוראה, ויהי לבעל שטה חפשית מבאבת נפש שלומי אמוני ישראל. נם בסגנון לשונו הלך בעקבות ערטר, שהשפיע עליו בהתולו השנון, בעקיצותיו החדות, בחלומותיו ובשפתו היפה והנחמדה. בן קבל השפעת הרוח מ ש ד ״ ל 5 אך לא את הרוח העברי הנאמן לעמו " לא את קנאתו ליהדות ולאמונה צרופה, ב״א את רוחו להתקומם ננד "אבטוריטטים" מכבדים על פני כל העם ולהלחם את בל אשר לא יסכים לדעותיו. והרוח הזאת התפתחה בו לרות זלעפות וקטב מרירי, ויאמר להפיל למשואות את כל'בנין האמונה, ויורד לארץ כבוד תנאים ואמוראים, וישלך נעלו על רבנים קדמונים ואחרונים, ויהי איש ריב ומדון לבל סופרי זמנו, אשר לא הסכימו אתו או ההינו להתנגד לו, ויתגר בם מלחמה. בראשית צאתו על במת הספרות כתב הערות לקדמוניות עמנו ולתולדות ספרותנו בעתוניו ובמאספיו של י א ס ט. בעת ההיא הצטמצמה כל ספרות ההשכלה העברית במאספים ובמחברות, שלא יכלו להספיק בתכנם את חפצי המשכילים השואפים לתקונים בדת ובחיים, ע״כ אמר יצחק ערטר ליסד מאסף חדש; אך מפני עניותו הגדולה ומתינותו הרבה בכתיבה, כי היה רניל לצרף וללבן כל דבר היוצא מעטו עד מאה פעמים ואחת, נמשך הדבר ומחשבתו לא יצאה לפעלה, אף כי כבר כתב הקדמה למאספו החדש בתבנית חלום כדרכו, ובטרם בלה את הקדמתו ירט המות לנגדו.- ויכל יה״ש את אשר החל ערטר, ויקרא את שם המאסף ההוא ז "החלוץ, העובר לפני עם ישראל למלחמת הדת והתושיה". שלשה עשר כרכים יצאו מן "החלוץ"(תרי״ב-תרמ״ט) ובכרכיו הראשונים עזרו לו החכמים: אברהם גייגר, ש״ז גיינר, מרדכי דובש, ליבושלעף, אב״ן קרוכמאל, משה שטיינשניידר, שד״ל ושל״ש, איש איש במקצוע שהיה מומחה לו. וברבות הימים נשאר לבדו, כי איזה מעוזריו מתו ואלה שנשארו בחיים נפרדו מעליו ונוספו על קהל שונאיו ומריביו, ואף הוא חלק להם חבלים באפו, מלבד אברהם ניינר ושד״ל, אשר לא אבד חנם בעיניו לעולם. ויהיו החלוצים הראשונים מלאים מאמרים טובים ונעלים בתקוני הדת והחיים; חקירות עמוקות ובקרות נוקבות ויורדות עד התהום,־ ובהחלוצים האחרונים עזב יה״ש את דרכו אשר סלל לו מתחלה, אחרי אשר רפתה המחלוקת ע״ר התקונים, ויסתפק בכתיבת בקרות לספרי חוקרי קדמוניות, באורים במדרשים והערות פילולוגיות. בצאת יה״ש "למלחמת הדת והתושיה" בחלוציו הראשונים התנפל בחמה שפוכה על הרבנים, ״המחשיכים את היהדות ומהבילים את תורתה, ותחת שיש להם ^תקן תקונים מתאימים לחיי הזמן ירבו להוסיף חומרות על חומרות עד אשר יעשו