Pardes
- Journal
- Pardes
- Volume
- 3 (1896)
- Date
- 1896-01-01
- Page
- Seite 166 (sequence 176)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 61% known words query
- IRI
…/8003959-8004574--793-8004749- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
פרדס 166 של מה בכך, להלכות אישות ולהרהורי עיירה. בתקופת המשים השנה האחרונות התחוללו שתי תנועות חזקות במחנה ישראל, הראשונה להפצת ההשכלה והשניה ליעודנו הלאומי. ומה שונות הנה שתי התנועות האלה אשד. מרעותה בפעולתן על הספרות! אז, לפני דור אחד, מצאנו בבל פנה בספרות שהיינו פונים את אותות התנועה בכל •תעצמות עזה, התנועה והספרות היו אחוזות זו בזו בשלהבת בנחלת והתחומין יונקיץ זה מזה, הספרות בפיות יצירי רוח סופריה הביעה את משאת נפש התנועה, עצבה ומשושה, שברה ומאויה; התנועה הביאה אל הספרות זרם חיים הומים וסוערים ועל ברכיהם נולדה בנסנת סופרים כבירים, מספרים אמנים, משוררים גדולים, מבקרים חרוצים וחוקרים לכל תכלית. ומה אנחנו רואים בספרותנו עתה, בימי התנועה הלאומית? נשיאים ורוח וגשם אין. החלק היפה, כובד ספרות כל עם ועם, זרוע זמורות זר, ההתעוררות הלאומית האחוזה בעקב רעיון הישוב ותחית האומה אינה תופסת בו כל מקום אם בחיוב או.בשלילה, ובכללו לא יענה את צרכינו אף במעט. מספרינו עוסקים, במו שאמרנו למעלה, בעניני האהבה בדחילו ורחימו, לעמתם יענו משוררינו הקטנים עם הגדולים בקול עפ״י הייני ויתר משוררי האהבה והנשים (והכל בתקופת הראליזם כביכול), ומבקרינו? - אבל מי המה רוב מבקרינו אם לא אותם המספרים והמשוררים בעצמם שעליהם אנו דנים הפעם, וכי אליהם נעגן, אליהם נשבר כי עד צדק ישיבו משפט? וכי יש אדם רואה נגעי עצמו? - ה׳ ליליענבלום, אחד ממטיפי הלאומיות היותר נלהבים, כבר ישב, כנראה, על מדוכה זו. בראותו את הרושם הקל והרפה שעשתה התנועה החדשה על ספרותנו, במו הגה אימה פן יבא האחד או השני להטיל ספק בעצם הוית התנועה הזאת ולחשוב כי באשר צר כהה ואזלת ידה מהיות רשומה ניכר על הספרות לא יוכל להיות לה ממילא גם שרש וענף בחיי העם לארך ימים, ועל כן בא להוציא את הדעה הזאת מלבם ע״י - דעה זרה מאד, באמרו בלוח מאחיאםף" שנה ב׳ ואח״כ בשנוי דברים גם בלוח הנ״ל שנה ג' כעין משפט חרוץ אשר אין לזוז ממנו, כי התקופה הספרותית החולפת לא נבראה עפ״י שום כה מחיב אלא במקרה, ואתה יחד גם כל הסופרים הגדולים שלקחו חלק בה. מדבריו אלה יוצא לנו כי פעולת מאפו וסמולענסקין ולעבענזאהן האב והבן וגארדאן ויתר הסופרים הזקנים, אשר לפתו ויטו בכה את עמודי הבערות, שעוררו את העם על תקון מחסוריו והטבת דרכיו, שספריהם הקימו שאון סואן ברעש והמולה עזה במחנה העברים ויסבו מהפכה :גדולה ונמרצה במהלך חיי האומה, שעבודתם מקפת חתיכה גדולה של הסטוריה (תוצאה קטנה בעלת זעיר־אנפין מתקופת ההסטוריה הכללית המתחלת מימי וו*$לטער וסיעתו) ורשומה על מצב העם הולך ונמשך עוד כיום הזה,- פעולת כל הסופרים הללו בספרותנו אך מקרית היתה, ופעולת הסופרים החדשים שהפכו את ספרותנו