Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 165

165 על דבר המהלך החדש בספרותנו היפה השאלה הזאת בעיקרה אינה שאלה, והיא באה רק להעיד על השואל כי ידיעתו את;תולדות התפתחות ספרותנו קלושה מאד. שנות הארבעים לא יבלו להשאיר אחריהן ■יכל מפום, מפניי שאז יעוד זדתה ספרותנו כחומר ההיולי וכאסימון שאין עליו צורה ■בלל. שנות הששים השאירו אחריהן בספרותנו מפום ידוע בתמונת חצי־משכיל;המתהלך ברחוב היהודים ומעורר ישנים ומקיץ נרדמים בסגנון: הקיצה, עמי! עד מתי תישנה? ז •ן ־ז ־־ * - ז ״׳ זז הן גז הליל, השמש האירה. אבל בשכוי זה המעורר בקריאתו את הבריות ואיננו יודע למה, כן גם חציי :המשכיל אין ביכלתו להביא בחשבון ברור את אשר הוא עושה, הואיל וטיבה של אותה: היקיצה הרוחנית שהוא תוקע ומריע עליה, אינה מבוררת ומלובנת לע״ע גם לו לעצמו. והנה קרבו שנות השבעים לבא ועל במת הספרות והחיים מטפס ועולה אותו המשכיל בגלגול שני, וגלגול משכיל זה כבר יודע את אשר לפניו 5 הוא בא לעורר את העם על חפץ מבורר לו מכל צדדיו - להתאים את הדת עם החיים, והעם אינו מבין לרעו ומתקלם בו ומעפר בעפר לעמתו ורודף אותו בלי חשך על צואת.. אלה המה טפוסי שנות הששים והשבעים, אשר פלוני הסופר חוקר ודורש אחריהם ואינו מוצא אותם. ועתה משחרים אנחנו את פני הסופר הזה להטריח את עצמו ולהגיד לנו אם!דע: איזה טפוס ישאיר לנו בספרותנו המהלך החדש, שהוא וחבריו מתימרים בו? היהיה לנו אולי לטפוס של שנות התשעים הבחור העצל ושפל הידים, שכל ימיו הוא מכין את עצמו להכנם אל הגמנזיום ואינו נכנס? או אולי תהיינה לטפוסים בעינינו שתי האחיות הידועות, הבריאות והמלאות, הרגשניות והבטלניות אשר נלחמו זו בזו ברב כה ועז על קדושת נטיותיהן לאיזה מורה סמרטוט כלו שלאנן ושלו, העוסק באהבה לשמה ויושב ודורש בהזיותיו של בלמי? או אותה הריבה אשר בשבתה בנעוריה בבית אביה המו״ם מלאה כרשה מעדני רומנים בשפת יהודית המדברת והמה (רומני שמ״ר וכיוצא בהם) "פתחו בלבה מקור למחשבות חדשות ולרגשות חדשים"?... ואמנם חרפה היא לספרותנו היפה אם עשרת השנים האחרונות, שנים של מערת הרוחות והתעוררות הלבבות, שנים של שלטון דעות חדשות ותנועות נמרצות בקרב האומה, שנים אשר גבורים חרשים בעלי קלסתר פנים חדשות עוברים על פנינו על במת החיים ומעשים נעשים ומפעלים נפעלים ובנינים נבנים, שראשם מניע אל חיק עתיד נעלה מעל כל מושג אנוש, - אם השנים האלה לא הטביעו חותמתן עליה ולא השאירו בה אחריהן כל זכר וציון לדורות עולמים; אם מספרינו אינם שמים לב לכל הנעשה סביבותינו מבית ומחוץ, אינם מטים אזנם לשמוע את הד .דפק החיים ושאונם והמונם ומסיחים את דעתם ומפנים את:לבם לקטנות ולדברים (11) 44