Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 163

163 על דבר המהלך החדש בספרותנו היפה .בספוריהם בהאהבה, אפס בי רק בתור תבלין לתבל בו את הדעור^שהיו מטיפים להן, אבל מעולם לא עסקו באהבה לשם אהבה ולא טפלו בנתוחה ובפסבלגיותה עד בדי גרוי העצבים והזדעזעות העורקים ורתיחת הדם, במו שהמספרים החדשים עושים משום תאות החקוי, בלומר רק משום שכן קראו ושנו בספרי העמיםי ספרות של טנדנץ הוא דורש, זיוף האמת בשביל הדעה!- כן יקראו בעלי ..המהלך ההדש בזעף. אבל לאט לכם, רבותי! הלילה לנו לבקש בזאת ממספרינוי ברור לנו, והחיים באים ומעידים על זה, בי מאפו ונארדאן וחבריהם לא לשקר עשו עט ובבאם להגן בספוריהם על הדעה של הפצת ההשכלה לא היו בפעלם זה ממעטים את דמותה של האמת ברב או במעט, ואם המספרים החדשים אינם *בולים להטיף לדעות מבלי לזיף במעשם זה את האמת, הבה יוציאו נא אלינו בספוריהם את אמתיותיהם המה איזו שתהיינה ובאיזה אופן ודרך שיתכן לפניהם, ,ונודה להם מקרב לב.• אבל לע״ע עוד לא זכינו לשמוע מפיהם בל אמתיות חדשה ־נכבדה ומאירת נתיב בחיינו, ואם נקבל לאמתיות שאין לפקפק בהן מה שיוצא לנו מספוריהם כ״מעשה בשתי אחיות״, ״החרטה״, מעל חטא״ וכיוצא בהם, אז נחטא בזה -להאטת הטהורה וממילא גס לנשינו ולבנותינו ולאחיותינו חטאה גדולה. בעלי המהלך החדש מציירים את חיינו עפ״י תבנית לקוחה משל אחרים, ■ולזאת המה קוראים בשם ריאליזם. גבוריהם מחויבים שיהיו "בעלי פנים לבנים ושערות שחורות וזקן מגלח ולבושם מעיד עליהם בי ארסטוקרטים המה", בעלי נפשות לוהטות ולבות מלאים על בל גדותיהם רגשי התרפקות וגעגועים אל המין היפה, מחויבים שידעו בעל־פה את כל דיני האהבה וחקיה, אחד מהם לא נעדר, אבל אינם מחויביםי ■שיהא בהם הניצוץ הישראלי, שיהא ניכר בתבונת נפשם איזה סימן מובהק מוכיח על עממותם, איזו נקודה מאירה. על עבותותיהם החברתיות באשר הם יהודים. לפיכך, אלמלי נקרא, למשל, גבור הספור "מעשה בשתי אחיות" בשם רפאל וגבורה פלונית לא היתר. עפ״י רצון המחבר נכדה לרב וגאון בישראל, לא היינו יודעים מעולם בי מילדי ־העברים המה, זרע ברך ה׳. המספרים החדשים אומרים כי לוקחים :הם את גבוריהם מהרחוב שלנו, מרחוב היהודים, אבל אם נם נחפש בנרות לא נמצא בפעולותיהם ובעלילותיהם ובדבריהם של אלו כל מה שמזכיר לנו אף במקצת מן המקצת את רוח ילידי הרחוב הזה עם צרביהם וחפציהם ונטיות לבם, לא נמצא בהם גם צל דק מעקבות הרחוב הזה עם חותמו וצביונו והריח המיוחד לו, כמו שהוא מצויר ביתרון הכשר ובשאר רוח בידי טובי סופרינו הזקנים, וביחוד בידי מענדעלי .מוכר ספרים. האמת נתנה להאמר כי ספרותנו לא חדשה מעורה דבר משלה וכל ימיה *נקה משדי אחר; אבל יניקה זו נבלעה באבריה ונתערבה בחלבה ודמה ולא נודעה