Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 162

ו ו ד ס 162 לחיי הצבור ואשר כל צרכיו וחפציו סובבים הולכים על ציר האהבה, והאהבה הזאת •פשוטה היא מאד וממין היותר פחות ובמו לקוחה בהשאלה על קרבה ועל פרשה; עם כל פרטיה ודקדוקיה והמצות התלויות בה, מספורי שמר הידוע? האם לא בנקל שפוט ישפוט בטעות על פי הספורים הללו בי בחורינו ובתולותינו, הקות הלאום ומעוזו ביום צרה, נעורים ורקים מכל.משאת נפש וחזון לב ואין להם בעולמם אלא ד׳ אמות של האהבה וגעגועיה ויסוריה בלבד, או כי, למצער, היתה בזאת בקרבנו בזמן חבור הספורים האלה, בסוף שנות השמונים ותחלת שנות התשעים, - והשנים ,הלא שנות ראינו רעה, שנות מתיחת דינים רעים י וקשים על כנסת ישראל, שנות התעוררות ותנועה עזה ונמרצה בהמולה ורעש גדול במחנה העברים? דומה, שאין •לך כתב־־פלסתר גרוע מזה על פני הדור ומשאלותיו. ג. הריאליזם אשר בעלי המהלך החדש ירומו בשמו בל היום, חסר דעה הוא ואינו :אומר כלום, ולפיכך תועלתו לבריות ורשומו על הספרות.מוטלים בספק גדול מאד. כיצד בן האשד. הישראלית ובת האשה הישראלית אוהבים זה את זה או "מצחקים יחד באהבה״, בדברי גבורי שמר,- ידיעת דבר זה אינה לא מעלה ולא מורידה, ולו נם תהיה לנו כתורה סתומה, אין אנו מפסידים בזה מאומה, וזהו, לא מאשר מחזיקים אנחנו בדעה המוטעת בי בחורינו ובתולותינו לא ידעו את האהבה בתענוניה ובטרירותיה, אלא מפני שלפי דעתנו לא האהבה היא העלולה לתת גון מיוחד לעולמם הפנימי והחיצוני, לא בבחה להסב ולחולל פעולה נמרצה במהלך חייהם, ואף כי להיות הגלגל המניע את סכום כהות נפשם לצאת לפעלם ולעבודתם. בת ישראל, ו^ו>וח>ו1ו<4!יי<1>ז*י*י בטפום ולא ביוצאת מן הכלל, נשאת לאיש תחלה עפ״י חפץ הוריה, ואח״ב, הנה אם ♦.׳וי 1 יווו*י* ^^^!**׳^*!?***?^^!??*ייון^^זס?׳?*^*******"**^,,,"^ לא, זאת היא שאלה אחרת, אבל דבר זה מאומת מן החיים, מן החיים שלנו ברחוב היהודים. רבי שפרה שאינה אוהבת את בעלה ומענה את נפשו בכל מיני יסורים קשים, לא לנו היא, לא לנו, כי אם מצוירה על פי תכנית לקוחה מספרי הגוים, .ואולי תעלה על דעת האחד להציגה למופת לבנותינו ולנשינו, נאמר לו: שקלא טיבתך ושדיה אחיזרי. בנות ישראל מתות ■במחלת השחפת מחמת אהבה נמצאות לע״ע רק בספורי בן־אביגדור ולא בחיים. בספודי סופרי אומות העולם הוקבע מקום גדול ונכבד להאהבה ותוצאותיה, מפני שאצל הגוים רבת־עליליה היא ורשומה ניבר ברוב תקף ועז בכל פנה ומקצוע וכשהיא לעצמה היא חתיכה גדולה וראויה להתכבד •מחייהם, ואצלנו אינו כן. גם סופרי ישראל הזקנים בעברית ולועזית השתמשו